אגדה יהודית ישנה מספרת אודות יהודיות רוסיה הצדקניות שהיו נוסעות בחורפים הקרים ברכבת, מהלך עשרות קילומטרים מעיירותיהן נעדרות המקוואות, אל אגם או נהר קפוא, כדי לקיים מצוות טבילה כהלכתה. הן היו מנפצות את שכבת הקרח העליונה, ממלמלות ברוסית "על החיים ועל המוות", וטובלות במימי האגם הקפואים בחירוף נפש.
עשרות שנים וקילומטרים מרוסיה של אז, עדיין ממשיכות בנות ישראל במסורת מצוות הטבילה, אך אין ספק כי המקוואות של ימינו עשו מאז כמה צעדים קדימה.
הסטייה הפרטית שלי באה לידי ביטוי בחיבה אמיתית למקוואות הטבילה, והפז"מ שלי כנשואה, אפשר לי לצבור באמתחתי מאגר ענק של מקוואות שונים בהם ביקרתי בחיפוש אחר מקווה חלומותיי.
ברזומה שלי קיימת כבר רשימה נכבדה של מקוואות אבל בחזון שלי מדובר בשדרוג המקווה הממוצע לגרסת ספא המעמיד לרשותה של האישה הטובלת מיני שירותים, טיפולים קוסמטיים, עיצובי שיער ופינוקים. אלו יחליפו את ההכנות התכליתיות והמהירות לקראת הטבילה בחוויה מרגיעה ונעימה בפני עצמה, שבוודאי תוסיף לחוויה הדתית אופי רוחני.
רגע לפני שאתם מקליקים על "הוסף תגובה" ומבקרים את הרעיון, תחשבו על אותן הנשים שמגיעות לחוצות למקווה, בסופו או במהלכו של יום עמוס, ולא תמיד מצליחות להתפנות נפשית ולהשאיר את רשימת הסידורים והמטלות שבראשן, מחוץ לדלת המקווה. אולי בכל זאת ננסה קצת נרות ריחניים ומוזיקה רכה?
בחזוני אני רואה את מרצפות החרסינה הלבנבנות מוחלפות בפרקט עץ אמיתי, ואת צוות המקווה מציע קפה הפוך לפני המסאז‘. למה שהטקס החודשי שלנו לא יכלול גם פינוקים לאישה המודרנית?
בנוסף, יאפשר שדרוג כזה לנשים להגיע למקווה בלי שכולם יידעו שהן הולכות לטבול. שכן, מצוות הטבילה החודשית מחייבת צניעות וחשאיות ברמה כזאת, שעל כל בת ישראל המבקשת לטבול לפתח חושים של סוכן מוסד כדי להיעלם לשעה מאפיהם הלחים של צאצאיה, ולשוב רטובת שיער וסמוקת לחיים.
אבל עוד חזון למועד. מים רבים יזרמו במקוואות הארץ עד שאתר הטבילה יתמלא בניחוחות שמנים ארומטיים ונרות ורדרדים. ובינתיים, נבקש לפתוח צוהר לטובלת הישראלית ולבדוק מדי שבועיים מקווה אחר.
נסקור עבורכן את מידת הניקיון (רק אנחנו יודעות מה מסוגלת לעולל שערה בכיור לנפשנו העדינה), זמן ההמתנה בתור, הבלנית ומידת התחשבותה, היצע התכשירים, המגבות והחלוקים, פינת איפור, והמחיר.
חדר פרטי לכלה
ונפתח במקווה הבית של הבוהמה הירושלמית – מקווה רחביה.
רותי, יותר מעשור במקצוע, אומרת שאישה חייבת מן התורה לבדוק את עצמה "חובת העיון היא עליה" היא אומרת, "מי שלא רוצה שאני אבדוק אותה, לא אכריח. אני רוצה להציל מטבילה פסולה, אבל לא אכפה עיון גופני על אף אישה. רק אבקש ממנה מאוד לשים לב". המושג "עיון גופני" כולל בדיקה עצמית של האישה המוודאת שלא נשאר על גופה דבר היכול להוות חציצה, ולפסול את הטבילה. הבלנית, במגוון דרכים, נוטלת חלק בעיון הגופני שלפני הטבילה על ידי בקרה מילולית ו/או גופנית.
עליזה טוענת כי השכונה מאוד הזדקנה, והצעירות הפוקדות את המקום גרות בשכירות באזור. לטענתה המקווה פופולארי מאוד בקרב תיירות ש"באות מכל העולם".
"החרסינות הישנות שלנו אולי לא מהוות אטרקציה" מוסיפה רותי, "אבל האווירה פה ביתית ונחמדה. אני יודעת על נשים שמגיעות במיוחד, משכונות מרוחקות בירושלים, כדי לטבול פה". צלצול ארוך מקפיץ את רותי לחדר מספר 7, להוציא מישהי לטבילה.
בכל חדר – אצטון להסרת לק מהציפורניים. מיץ לימון (בעל אותו אפקט), מסרק וצמר גפן. משחת שיניים, שמן תינוקות וסכיני גילוח: יש.
מתוך אתר NRG יהדות
פעם בחודש - ביקורת מקוואות
דורית גרייבר, נשואה עם פז"מ, תבדוק עבורכן מי הבלנית הכי חביבה ואיפה תקבלו הכי הרבה פרטיות. הפעם רחביה בירושלים
