אני נשואה כמעט 12שנים, וככל שחולפות השנים, הריחוק גדל והקרבה נעלמת. בעלי רוב הזמן נמצא במחשב, בערוצי חדשות ובסרטים. הוא גם אחד שעוזר לכולם.. אבל רק לא לאשתו. כשאני שואלת אותו: "מה איתי?" או "מה איתנו?" הוא רק עונה שאין לו זמן. ככל שעוברים הימים הרצון שלי להיות איתו נחלש, וכמו כן, כשאני מציעה לו ללכת לטיפול, הוא מתנגד. קשה לי מאוד. מה לעשות?
שלום לך יקרה,
קראתי את שאלתך, והרגשתי את הכאב הגדול. כאב על בדידות, כאב על ריחוק, ונדמה שכאב על פספוס. פספוס של יחד.
השנים עוברות, ובמקום שהאהבה והקרבה יתעצמו, הריחוק, הפער והכאב גדלים. וכמו שכתבת, באופן טבעי למדי, גם הרצון נחלש. כשנפגעים שוב ושוב, אט אט כבר מפסיקים לנסות. וזה אולי אחד הדברים הכי כואבים. שנדמה שהרצון שלנו מתפוגג.
ובכל זאת, אם שאלת, כנראה שרצונך לחשוב קדימה, מה כן אפשר לעשות ולשנות. אתם עדיין צעירים, ויש לכם עוד הרבה שנים לגדול יחד.
אסור לוותר בשלב כזה (ואולי בשום שלב).
מדברייך אני מבינה שטיפול זוגי כרגע אינו אופציה. אז בואי נראה מה כן:
-
כתבת כי את שואלת אותו: "מה איתי? ומה איתנו?" שאלות אלו, לרוב, מתפרשות כאשמה. כשאת שואלת בצורה כזו, בעלך סביר להניח, מרגיש "לא בסדר" (ואולי בצדק- אבל אנחנו לא עוסקים בצדק, אלא בשלום). הוא מרגיש את האמירה שנמצאת מתחת לשאלה- 'אתה מזניח אותי. אתה לא בסדר כלפיי. אינך בעלך טוב'. וזה מקשה עליו מלעשות שינוי. לכן, בשלב ראשון אני מציעה לך להפוך את הדברים משאלה- לבקשה. למשל:
"יוסי, אשמח לשוחח איתך הערב, כשתתפנה". או, "מה דעתך שנצא מחר בערב? מזמן לא יצאנו שנינו לבד." תבקשי, תראי נכונות כנה מצד עצמך- ואל תאשימי. לעיתים שינוי הסגנון פותח את הדלת לשינוי מבורך.
-
תשתפי אותו בדברים חיוביים. שוב, מאותה הסיבה הנ"ל. גברים, באופן לא מודע, מרגישים פעמים רבות "אחריות" על מצבה של בת זוגם. כשאת מדברת על כך שאת מאוכזבת, או כשאת מראה פנים כאובות, משדרת שאת פגועה ובודדה, או שקשה לך בכל נושא אחר, מתחזקת אצלו תחושת האשמה- שהוא לא בעל מספיק טוב. וזה מרחיק אותו. (אמנם היינו רוצות שזה ידרבן אותו להשקיע יותר, אבל כך פועלת הנפש. ביקורת והאשמה- מחלישה. מילה טובה- מעודדת לעוד). ומה יקרב? שתראי, תמחישי ותשמעי לו, שטוב לך. למשל, כשהוא נכנס הביתה- תאירי פנים. כשאוכלים- תספרי משהו חיובי. ואולי גם תוסיפי, שחיכית לספר לו. אני מאמינה, כי כאשר תראי לו שטוב לך בכלל, ובפרט שטוב לך איתו- יתעורר אצלו הרצון להעניק, להתקרב, להשפיע ולהעניק לך בחזרה. כשבעלך ירגיש שהוא טוב- יצא ממנו עוד ועוד טוב.
-
טיפול זוגי אישי. המצב שאת מתארת הוא לא נדיר. לא פעם אני פוגשת זוגות, בהם רק אחד מבני הזוג מעוניין בטיפול. במקרה כזה אני מציעה- להתחיל לבד. השינוי שאת תעשי, ההתמלאות שלך. ההתחזקות שלך- תשפיע בעז"ה על המערכת כולה. במקרים רבים אני רואה שכאשר אחד מבני הזוג עובר תהליך של צמיחה ובירור, המערכת הזוגית משתנה ועולה. (יש פעמים בהם זה מוביל את בן הזוג להצטרף לתהליך, אך זהו אינו הדבר העיקרי ביותר).
יקרה,
מברכת אותך שתמצאי בתוכך את הכוחות לעשות את הצעד לקראת השינוי. זה אולי לא קל- אבל זה משתלם. כל השקעה שלך בזוגיות- תחזור אליך.
תהיי את הגיבורה. את הראשונה. תפעלי למען הקב"ה ולמען השכינה שבצער מהריחוק שבניכם, ובעז"ה תראי ברכה, קרבה, שמחה ואהבה שמתגברת.
בהצלחה רבה,
אודליה.