חתן כלה יקרים (מאוד?)

רציתי לפתוח בכך שהמאמר נכתב לאחר לבטים רבים, אבל האמת היא שעדיין תוך כדי כתיבה אני ממשיכה להתלבט. מוזר, אני שלמה לחלוטין עם כל מילה שתיכתב כאן, אבל אולי לא נוח לחבוש את כובע ה"מטיף בשער". אז אני כותבת בינתיים לעצמי, (בוודאי שגם לאישי, ולגדולים שלי שמן הסתם יפיקו גם הם חתונות בשנים הקרובות) ואחר כך אחליט אם לפרסם או לא.משנה לשנה, הולך ונעשה בעיני תמוה, הרעיון המקובל-כל-כך על רבים, והוא שחתונה (הארוע) היא הוצאה של כמה עשרות אלפי שקלים (במקרה הטוב) ושוב, אני לא מדברת בכלל על רכישות לזוג הצעיר (רהיטים, דירה, מכשירי חשמל וטקסטיל) אלא אך ורק על הארוע, הנמשך בין 5 ל7 שעות.מאיפה נולדה בנו ההשלמה המוזרה הזו? מי נתן תוקף וכובד משקל כזה למשפט המגוחך "מתחתנים רק פעם בחיים"? נכון, גם אני בעד להתחתן פעם אחת, אבל מה לזה ולהיסחפות חסרת גבולות של הוצאות כספיות מטורפות?אני קוראת דיונים בפורום חתונות, על עיצוב חופה, צלמים, (זוג צלמי סטילס ווידאו = חודשיים שכר דירה במקום טוב בירושלים) תזמורת, חליפה לחתן ועוד, ואני ממלמלת לעצמי: כולם כאן מהעשירון העליון? אולי כן, ואם זה כך, מילותיי מיותרות אולי. אבל משהו בתוכי לא נותן לי להאמין שאכן כך. מכיוון שבפורום השכן (הורות ומשפחה) הדברים נראים אחרת, אז, האומנם? את הפורום השני מאכלסים "במקרה" זוגות שאחרי שנתיים שלוש מספרים שנורא רוצים לצאת לאיזה צימר בלי הילד אבל לא יכולים להרשות לעצמם כלכלית? (צימר מגניב עם כל הפינוקים: 400 ש"ח = איפור כלה?)במסגרת תחומי עבודתי השונים (הדרכת כלות וחתנים, ליווי הריון, תמיכה בלידה ועוד) אני פוגשת את אותם זוגות בצמתים שונים של החיים. אז כשנולד תינוק, הם רוצים לקנות לו את העגלה הכי טובה, ובסוף מתפשרים על אחרת, בגלל הפרש של 400 ש"ח. כנ"ל לגבי כסא בטיחות ועוד. ההשקעה ב"הפקת הארוע" כאילו מנותקת מכך, שבסמוך אליו זוג מתחיל לצעוד את פסיעותיו הראשונות בחיים המשותפים. ולחיים האלה יהיו הרבה דרישות, הגיוניות הרבה יותר, והן לא תיעננה, כי הזוג הצעיר יתחיל "כמו כל זוג צעיר" (בלי רכב, מגורים במקום מרוחק בגלל שכר הדירה הגבוה, ונסיעות בטרמפים לאוניברסיטה לסיים את הלימודים).מישהו בפורום חתונות סיפר בגאווה, כיצד הצליח להגיע באולם למחיר של 120 שח למנה (*500 אורחים = 60 אלף שקל = אוטו טוב, לא?) ובא לי לשאול אותו: כשאתה הולך למסעדה, אתה מוציא על עצמך (לבד) 120 ש"ח? אני לא, ונניח שכן, סבבה, לך עם זוגתך למסעדת יוקרה מפנקת. אבל להוציא 60 אלף שח בשביל להאכיל 500 איש שאת רובם אולי אינך מכיר בכלל?שוב, אני לא פונה למי שהממון מצוי בכיסו. הוזמנתי פעם לחתונה של חברה, במלון הכי יוקרתי בירושלים. לא אכביר במלים על הפרחים בחופה ועל כל שולחן, והתפריט, הכל היה באנינות טעם, מקסים ביותר, ובנוסף לכך, על ההזמנות היתה בקשה מהחתן והכלה שלא להביא מתנות אלא מי שמעוניין, שיתרום כסף לארגוני צדקה הקרובים ללבם של הזוג, והיתה מפורטת רשימה כזו.לזוג כזה בוודאי שאיני פונה, שהממון בכיסו והכל נעשה בקלות, לא שוברים תכניות חסכון, לא לוקחים הלוואות וגמ"חים, וגם לא סופרים את הצקים בסוף הערב בתהייה אם הם יכסו את הערב או לא. על זוג כזה לא הייתי כופה חתונה צנועה, גם אם הוא לומד בישיבה שאלה עקרונותיה.אני פונה לאותם זוגות שאכן חיים בפשטות ובצניעות לפני ואחרי החתונה.יחד עם תזמורת, פרחים, עיצוב חופה, שמלת כלה (2000 ש"ח "להשכיר" שמלה לערב אחד? אפילו בתיאטרון כבר לא מוציאים סכומים כאלה) מגיעים לכ80 אלף ש"ח עבור "הפקה" של ארוע חד פעמי. האמנם חשיבותה של ההפקה כה גדולה? האם כולנו פנינה רוזנבלום? כן, זה מזכיר לי משפט נוסף שאולי מתלחש באוזני הכלות שבדרך - "להיות מלכה ליום אחד". האמנם זה באמת מה שאנחנו רוצות? להיות סינדרלה לערב אחד, ואז לחזור לדירה העלובה עם ריהוט יד שניה?אלה שלא מכירים אותי צריכים לדעת, שאת כל הדברים האלה כותבת מי שהעיצוב והאסתטיקה הם הלחם והחמאה שלה. מי כמוני מעריכה עיצוב ויופי? אבל ההפרזה הזאת תמוהה בעיניי מאוד מאוד. בסכום של סידורי הפרחים והנרות, אפשר לסגור עם חנות פרחים למשך שנה, שיהפכו לך כל חודש בליל הטבילה את הבית לסוויטה מלכותית. לא יותר משמעותי?אז תגידו: את זה ההורים משלמים, ואילו ההתלבטויות העתידיות (בעניין הצימר, או האם להתפנק במלונית אחרי הלידה) הן של הזוג עצמו. וזה מפנה סימן שאלה, אלינו, ההורים: האם אכן זה מה שאנחנו רוצים? לשפוך כספים בארוע ראוותני, ואחר כך לתת לזוג "לשבור את הראש לבד"? האם לא יותר אחראי מצידנו להשקיע את אותו כסף בחיים האמיתיים של המשפחה המתהווה? בין אם זה ברכישות של מוצרים איכותיים, או בהשקעה שתניב סכום חודשי למחיה, או בתכנית חסכון לעת מצוא? האם גם אצלנו חדר סיפור סינדרלה כל כך חזק?אישית, אני חושבת, שלבתי הבכורה כשתגיע העת, ארשה "להתפרע" אך ורק בתחום אחד ויחיד. אם היא תטען שאכן "תזמורת זה הכי חשוב כי זה עושה את השמח" אני אוכל לקבל זאת, אך לא תהיה אפשרות להמשיך ולהחיל את המשפט הזה על עיצוב חופה, שמלה, פרחים וצלם. נכון כל כלה רוצה שיזכרו את החתונה שלה, אבל זהו אינו ערך עליון בעיני. אני אישית, הרומנטיקנית בעלת הדמיון העשיר, דמיינתי חתונה ביער ירושלים (לפני 22 שנה, אפילו לא היו "גני אירועים"!!!) וכבר התחלתי לברר על כל האופרציה (תאורה וכו, הכל בהפקה עצמית) ובסוף ירדתי מזה. יותר מכך, בפרק הזמן הקצר שבו החלטנו להתחתן, כל האולמות היו מלאים (חודש אב המבורך בחתונות, ללא התראה מספיק מוקדמת) ולא רק שהאולם שלקחנו היה ממש (אבל ממש) לא הטעם שלי, גם התפריט היה מזעזע (בהיותי צמחונית באידיאולוגיה, רציתי תפריט צמחוני "אמיתי" אם הררי פירות, ופאר התוצרת הטבעית, במקום זה קיבלתי בורקס! כן! רק בחדר הייחוד סידרו לי סלט פירות בתוך חצאי מלון כפי שביקשתי) ובנוסף לכל אלה, בעל האולם היה באבל כשהתחתנו, כך שאת פני הבאים קידמה מודעת אבל, והמלצרים עשו ככל העולה על רוחם, כי הבוס לא היה.אם זה לא מספיק, אז התזמורת שבחרתי בקפידה (עקיבא בן חורין, שהיה אז בתחילת דרכו) הפתיעה גם היא, ועקיבא התקשר אלי באותו יום שהוא חולה מאוד, וישלח מחליף. ואני, שהדבר שהכי לא רציתי זה את הקלרינט (שהצליל שלו הזכיר לי תמיד את העוף ותפוחי האדמה של האולמות הסטנדרטיים) קיבלתי את תזמורת "עקיבא בן חורין" בלי עקיבא בן חורין, ובמקום חליל הכסף, הגיע הקלרינט הסטנדרטי...אל תביאו לי טישו, לא בכיתי, אף אחד לא זוכר את זה אחר כך. (גם לא לקחנו צלם וידיאו) וזה לא השפיע כהוא זה על חגיגיותו של הערב וההתרגשות המדהימה מעצם זה שאנחנו הופכים להיות זוג, ועוברים לגור ביחד. אז חברות אמרו לי (אחרי חודש) שהיה קשה לרקוד עם התזמורת הזאת, אני לא שמתי לב לכל זה בזמן החתונה. ויש לי תמונות מאושרות עם החברה, עם החניכים שלי, עם הבנות משרות לאומי, ותמונות של מעגלים מעגלים, ושל ריקודי אש ואחרים שעשו שמח.לפני כמה זמן כשהכנתי הריונית לקראת הלידה, נתקלתי באלבום החתונה שלה. הוא לא נכנס בשום ספריה מפאת גודלו, ולכן מאופסן במקום מיוחד, לא העזתי לשאול כמה עלתה הפקתו (90*90 ס"מ גודל, הכל מנייר אורז, ורק 3 תמונות בכל דף) אבל בינינו, מי מסתכל על זה אחרי שלוש שנים?אז חתןכלה יקרים! קחו פרופורציות. לא כל העולם יכתוב בעיתונים על החתונה שלכם (ואם כן, אז מה?) ועוד כמה חודשים או שנים, לא ממש ישנה לכם אם חתונתכם קיבלה את דירוג "החתונה המוצלחת" ובינינו, לא ההוצאות הללו הן שיעשו את הארוע. הבריתות שלנו, למשל, שנערכו בבית, בהוצאה מינימאלית, היו שיחת היום בין כל המשתתפים, והן נחשבות לארוע כל כך מרגש, שאנשים מזילים בו דמעה, וטורחים להתקשר אלי אחר כך לספר לי כמה מרגש היה. (בברית האחרונה הגיעו אנשים שלא הודענו להם בכלל, שהצהירו נחרצות: את הארועים שלכם אנחנו לא מפספסים!)ותנסו, (אם לא הזוג המרחף בתקופה זאת, אז לפחות ההורים) להסתכל כמה שנים קדימה, על צרכיהם האמיתיים של הזוג וצאצאיו. ותתחילו לצמצם. גם בכמות המוזמנים, וגם בהוצאות המטורפות. אני מתחייבת להתחיל, ואם אתם תצטרפו אלי, עוד כמה שנים לכולם יהיה יותר קל. זה הכל לחץ חברתי שתוצאותיו עגומות למדיי. ואפשר אולי לפתח טרנד חדש. טרנד של אנשים מחושבים, שרואים את העתיד, ונותנים חשיבות לחיי הזוג ולאיכותם, יותר מה"שואו" של הערב הזה, שאני נשבעת לכם, הוא יהיה מרגש כך או כך. אתם אפילו לא תשימו לב אם הפרחים הם מה שהזמנתם, ואם היו מבחר מתאבנים כפי שסוכם. אבל כן תזכרו את מבט העיניים, ואולי גם את המתרחש מתחת לחופה, גם אם היא היתה, רחמנא ליצלן, חופה סטנדרטית ובלתי מעוצבת בעליל!