השנה שלכם

משבר גיל ה30 הוא סימן מצוין להזכיר לך, שהגיע הזמן להיגמל מניסיונות החיפוש הפתטים אחר סדרי ההשגחה האלוהית. התשובה לשאלה על מה ולמה ראתה הבת קול לפנות דווקא לכל זבי החוטם שמסביבך, הידועים כבעלי אינטליגנציה רגשית של אחרון חתולי הרחוב, ולזווג דווקא להם את זיווגם המיוחל (בעוד אתה וחבריך כלים ונמקים) - תמשיך להישאר ללא מענה.

זה גם מה שהוביל אותנו, שבעה חבר'ה בשנות ה30 שלנו, היום לפני כשנה לחפש את מזלנו אצל רבי נחמן באומן. אם כבר כפרת עוונות אז לפחות בסטייל, עם טראנסים של רבנו ודירות מעופשות ב200$, הגורמות להעריך את מחירי הדיור בנחלאות.

האמת היא, שלמרות החיבה הידועה לתורותיו של רבנו, צריך יותר מזה בשביל למצוא את עצמך בתחילת העשור הרביעי מוקף בננחים חביבים, יושב קשור למכונה מתפרקת ולא יציבה בעליל שאמורה לקחת אותך לגובה 10000 רגל, גם אם החבר'ה מ'ארקיע' מתעקשים לקרוא לעגלה הזו בואינג 727. מיותר לציין שקולו המתחנן של הקברניט שחזר על הוראות הבטיחות בטיסה: "העישון בשעת הטיסה אסור בהחלט, כמו גם קפיצות, דפיקות על חלון הדלת והרמת הדיילים על הכתפיים תוך כדי נחיתה והמראה לרקע שירת 'מי יתן לי אבר כיונה אעופה ציונו הקדוש אומנה'"- לא בדיוק תרם לביטחוננו הרעוע גם ככה.

איך נראה ראש השנה באומן, ומה אנחנו חושבים על קייב (תכינו מראש שטר של 100$ למקרה שהשוטר האוקראיני לא ירצה להחזיר לכם את הדרכון. אמיתי לגמרי) זה כבר נושא לטור אחר. השורה התחתונה היא כי למרות כל הצחוקים, הציניות והסקפטיות הסמיכה, בשורה התחתונה נסענו לאומן שבעה, ובשנה האחרונה חמישה מצאו עצמם שוברים כוסות מתחת לחופה.

לא יודע אם זה קשור לביקור בשתיים בלילה במז'יבוז אצל הבעש"ט, או אולי לביקור הבא בברדיצ'ב אצל סנגורן של ישראל, ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, ואולי אלו בכלל הדמעות של הסבתא, אבל רבנו שאג בקול גדול "אין שום ייאוש בעולם כלל" - ולנו זה הספיק.

הסיפור המנצח שייך לאחד החברים שהגיע לתפילה בכותל לפני שלושה חודשים לשאול את הקב"ה האם גם הוא מעביר את לילותיו בנעימים והוא רק רוצה להזכיר לו ככה, בקטנה, שהלילות שלו עצמו, לא בדיוק עמינח. אחרי התפילה עם עיניים נפוחות קצת מדמעות, אבל ממש קצת, כי בחורים רווקים לא בוכים, ניגשה אליו אחת מקבצניות הכותל ובירכה אותו שעד ראש השנה הזה אי"ה הוא ימצא את זיווגו ויתחתן.

בכלל זו הייתה שנה איומה לביצה. עשרות דיירי קבע נפלו כקביות דומינו בזה אחר זה, בום בום בום. מספרים שהייאוש עדיין בהלם וכבר הגיש את התפטרותו, פתח בשביתה איטלקית ומוחה על הרעת תנאים. אם תכירו את האנשים מאחורי המספרים, תבינו בעצמכם שהחוק היחיד ששולט הוא: One rule: no rules.

מזה אומר? שחוסר הוודאות קבוע והיציב הזה, מבטיח לכם שאף פעם לא תדעו מאיפה ומתי ואיך זה יבוא לכם. לפי הסטטיסטיקה של השנה האחרונה, ובהתאם להתרוקנות הדירות בביצה, אתם יכולים כבר להריח ולהרגיש שהשנה, עוד השנה, אתם הבאים בתור.