כחסיד מושבע לקודים הפרובינציאלים של מגזרנו הקטן וכהזדהות עם יום: 'גם אני הייתי בפרימיירה של הערת שוליים', לקחתי את זוגתי שתחיה והלכו לחגוג את איחודה של עיר בבית הספר לקולנוע 'מעלה' .
נפלנו על סרטו של נועם ילניק: 'בחור טוב' - המספר על בייני"ש צעיר שנאלץ להתמודד עם נוכחותה של עובדת זרה בביתו של סבא שלו. רק שהשיקסע הנ"ל, להבדיל מהמטפלת של השכנה, נראת לו מושכת ומפתה בצורה כזו, שכל עולמו הרוחני מתפורר לנגד עינינו.
לכאורה תסריט מאוד פשוט ואמין: הנה ניצב לו בוגר מערכת החינוך הדתית - כיפה גדולה, חולצת 'לאקוסט' שחורה, מגולח למשעי ונראה בדיוק כמו אחד מעשרות החברים שלכם בפייסבוק. אלא מה, בפעם הראשונה שהוא מוציא את האף הדוסי והרגיש שלו מהחממה הישיבתית הבן אדם פשוט מתחרפן עד שהוא ספק דורש ספק מתחנן מסבא שלו: גרש את האמה הזו מכאן!
רק שבגרסת הבמאי אלוהים לא מתערב, אלא הסבא הוא המביא לנכד בראש: "תפסיק כבר לפחד מעצמך, תהיה מענטש!" הוא נוזף בו. באותו רגע הרגשתי צמרמורת, אתה מבין סבא, העניין הוא שאף אחד לא לימד את הנכד שלך להיות מענטש. לימדו אותו אידיאלים, אהבת התורה והארץ, ואהבת לרעך כמוך. כל עוד התסריט הולך לפי הספר הכול דבש, אבל ברגע שמשהו משתבש...
 |
|
(צילום: יחצ)
|
האנלוגיה המתבקשת לעולם, שעד לפני חודשיים היה במשך כמה שנים העולם שלי, עולם הנדודים והרווקות. הישיבה לימדה אותי לפתוח 'קצות' ו'רשב"א', אבל למה לעזאזל אף אחד לא דיבר איתי מה לעשות בתרחיש ב', בו אתה מוצא את זיכרונות הישיבה מתפוגגים להם לאיטם ואתה עדיין בגפך. "מה אני אמור לעשות אם תסריט גיל החתונה האידיאלי השתבש ואני נושק כבר לעשור הרביעי לחיי?" שאל אותי חבר השבוע, "האם אני אמור להמשיך לחיות כמו איזה נזיר ארור? אני פשוט מתחרפן מהשמירת נגיעה הזו!".
הרבה רבנים יש לנו, רבנים בשחור, רבנים בלבן, העניין מלומדי, שהצבע השולט בביצה הוא אפור ובמקום בו ההלכה מתעגלת ונמתחת עוד ועוד, דרוש רב ומנהיג שלא יפחד להסתכל לרווקים ולרווקות בעיניים ולהגיד להם: "אני יודע כמה קשה לכם, בואו ונציף את העניין".
חכו רגע עם צקצוקי הלשון ופלבולי העיניים: אף אחד לא מדבר כאן על סלילת דרך חדשה או הצטרפות למעגל חסידיו ההולך וגדל של הרב 'נוח מקל'. לא בפשרות עסקינן אלא בנושא כאוב ומוצנע, שעטוף בקללת השושו. בקושי תמצא ביום טוב מניין של רבנים שידברו עליו קבל עם.
אחת ההנחות הרווחות היום ב'ביצה' בקרב אנשי מקצוע היא שקשה מאוד למצוא רווק או רווקה שעברו את השלושים מנחלאות- קטמון ועד גבעת שמואל וכדו', שעדיין שומרים נגיעה. אז ברור שכל אחד יכול להישבע בסבתו המנוחה שהוא, או חבר שלו או חבר של חבר שלו עדיין שומר נגיעה ובהחלט יכול להיות שהוא צודק, אבל הנקודה היא שלא משנה כמה דוס נכנסת ל'ביצה', אם הפז"ם שלך עובר את השלוש שנים, ואחת לשבועיים אתה משתתף בסעודות 'ביצה', זה רק עניין של זמן עד שגם אתה תכיר מקרוב את דיסוננס הנגיעה, וברוך הבא למרתון סרטי 'מעלה' הפרטי שלך...
אבינועם הרש משמש כעורך אתר האינטרנט של עמותת ישפה