"שמעתי אתכן, את וחברתך, בשבוע שעבר בבית הקפה. את כל השיחה.
אמנם הקפדתן על ישיבה צנועה, דיבור מנומס למלצרים ואפילו על ערבוב הקפה בעדינות נשית ראויה, והייתי גאה לשבת בשולחן לידכן כשכיפה לראשי מה שמוכיח שאני משתייך למגזר שלכן, אבל אופי השיחה שניהלתן על הבעלים שלכן באותה "שיחת בנות" אופיינית, לא רק שאינה עומדת בגדרי "לשון הרע" מינימליים, אלא ממש נשמעה כלקוחה מסדרת טלוויזיה אמריקאית.
כשחז"ל דרשו על "כל כבודה בת מלך פנימה" הם ודאי התייחסו גם לסגנון הדיבור של אותה "אשת חיל מי ימצא" אשר נמצאת "בפנים" (כל חברה והגדרת ה"בפנים" שלה,ואני מדבר על שיחה בין אישה וחברתה).
חישבו שוב- האם בעלכן ראוי שידברו עליו כך שלא בנוכחותו? אותו בעל, אשר "עזב את אביו ואת אימו" ודבק בך? אותו בעל אשר משכים קום, עוד לפנייך ולפני השמש כדי להספיק לתפלת שחרית במניין לפני שהוא יוצא ליום עבודה ארוך, שודאי היה מקצר כדי לשהות איתך אך מבין שיותר חשוב לפרנס ולאפשר הוצאות תקינות של משפחה, שהרי אי אפשר שהאשה תצטרך גם לדאוג לעול הפרנסה, גם לאחזקת הבית וגם לחינוך הילדים והרי שניכם מסכימים לא ניתן להטיל את החינוך על מטפלת חיצונית. האם ליחס כזה בעלך ראוי?
האם הוא צריך "לקרוע" את עצמו שעות נוספות בעבודה רק כדי לראות איך את מוציאה את הכסף הזה על זוג נעליים רביעי או על חצאית יקרה חדשה שהרי "אין לך מה ללבוש", כאשר הוא מסתפק בקניית מכנסיים וחולצה חגיגיים רק לכבוד חגים או שמחות משפחתיות?
את יודעת שפעמים רבות הוא ויתר על מפגש עם חבריו רק על מנת לשהות איתך? אותם חברים שידעו לבוא ולסייע לפני חתונתכם ואחריה בכל הקשור לארגון, סחיבת רהיטים וכדומה, וכל זה בלי לבקש תמורה? האם ראוי עכשיו לשכוח מהם ולהפסיק להשקיע בקשר עמם? האם הנשים חושבות שכאשר הגבר מתחתן הוא נדרש לוותר על עולמות חברתיים אחרים? הוא איננו "סופרמן" ולא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית. האם לא ראוי שתוותרו לפעמים? רק לפעמים?
הגבר הוא "ראש המשפחה" והמפרנס, הוא הנותן את המילה החינוכית הקובעת ואין זה כי הוא דורש את הכבוד הזה, הוא עושה זאת מתוך תחושת האחריות לבניין בית ערכי ותורני ומתוך ידיעת מחויבותו למשפחה כולה ולאופי המונהג בבית, גם אם לך נדמה לפעמים שהוא "חסר רגישות".
אני בטוח, שהיושב לו שם בשמי מרומים, מלוא כל הארץ כבודו, הריבוינו של עוילם, צופה בנו, וגם אם לא שאלתי אותו והוא לא אמר לי, כך בונים בית יהודי תורני לתפארת ולא מתוך גישה שובניסטית, אלא להיפך- מתוך קריאה נכונה של מבנה הנפש, השונה בין הגברים לנשים.
שלמה המלך, החכם באדם, כבר אמר "מוצא אני מר ממוות את האישה" ומאמרי חז"ל הפחות קיצוניים אומרים "יישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים"
אך האם משהו מזה שמעת מבעלך? אם הוא התנהג אלייך בדפוס המשתמע מדברים אלו? אותו בעל הדואג לדבר תורה ולשירי שבת סביב השולחן? אותו בעל שלא שוכח אף פעם את האירועים החשובים לך ויודע לפנק כשהם מגיעים? האם את זוכרת לפרגן כאשר הוא משקיע בך או מפתיע אותך?
אינני אומר לך לא ליהנות, לא לקנות בגדים חדשים, לא לפגוש את חברותייך בבית קפה, אני לא דורש ממך להסתגר במטבח ולבשל ולרוץ ממכונת הכביסה לתינוק הבוכה, משם לחבל הכביסה וחוזר חלילה. תשמחי! תבלי! אך חשוב שתזכרי שבעלך, שענד לך טבעת זה מכבר והתחייב לך לעולם, מה שבאמת חשוב לו זה לא שתקני מעילי פרווה , תכשיטי זהב ובושם יקר. ודאי שחשוב לו שתשקיעי בעצמך הוא פשוט לא רוצה להרגיש שמדברים עליו שלא בנוכחותו או שאינך מעריכה את מאמציו ואת הויתורים שהוא עושה למענך גם אם אינך מודעת אליהם.
על מנת לבנות בתים תורניים בישראל חשוב שתהיה אהבה רבה, אך חשוב גם שיהיה אמון."