אני ממש לא גרה באזור ולא ירו עלי רקטות, אבל אני שם, מרגישה את הקושי (לפחות במעט), את חוסר האונים, כל כך רוצה להקל על התושבים שם, לעזור אפילו במשהו ולא יודעת מה ואיך.
בכלל בחיים ישנם מצבים שבהם פשוט אין לנו מה לעשות. זה לגמרי לא תלוי בנו, אפילו אם זה בתוך הבית פנימה. ילד שסובל מכאבים שונים, ילד עם קושי חברתי או לימודי, ילד בוגר שבחר לו דרך אחרת ממה שהיינו רוצים, קושי במציאת בן זוג, קושי בכניסה להריון ועוד.
היכולת שלנו לפעול באופן מעשי ולפתור בעיות היא מוגבלת. ולעתים זה מאוד מתסכל- דברים לא קורים כמו שחלמנו אותם, כמו שאנחנו מאמינים שצריכים לקרות, כמו שהיינו רוצים.
כשמדובר בדברים גדולים ממני, כמו מלחמה בדרום, מחלה, התנהגות של אחד מבני הבית שאינני יכולה להשפיע עליה וכו' אני מנסה לעבור לעמדת קבלה- צמצום.
העבודה על ראיית עצמי בעין טובה ועולם האימון האישי מתרכזים בראיית הטוב שבאדם, הכוחות שבו, היכולות שלו, אך יש מצבים בהם יש להיכנס לעמדה נפשית אחרת לגמרי, אפילו הפוכה- תפיסת הצמצום.
אני בסך הכל אדם קטן, כל כך הרבה דברים לא תלויים בי ואין לי שליטה עליהם. הקב"ה מנהיג את העולם ואני, הקטנה, יכולה לגשת, לדבר, להתפלל לפניו, לשפוך שיחי מתוך המוגבלות וחוסר האונים שלי. נוח לנו להיות בשליטה, לדעת שהדברים מתנהלים כמו שתכננו אותם, שיש לנו דרך מעשית שתוביל אותנו אל היעד הרצוי. אבל בהרבה מקרים זה פשוט לא כך.
לדעת לזהות את קו הגבול בין "אין הדבר תלוי אלא בי" לבין "הכל בידי שמים" זו מיומנות לא פשוטה.
לעתים אנחנו במין מאבק, מנסים בכל זאת, בכוח, בכל הכיוונים, גם כשאין לנו באמת מה לעשות. כשזה בכוח ולא באמת יעיל, צריך גם לדעת להרפות ולהגיד- עד כאן! אין לי באמת מה לעשות יותר, כאן זה כבר לא תלוי בי. ואז מתחילה עבודה מסוג אחר- עבודה של קבלה, של תפילה, של אמונה שהקב"ה טוב ומטיב ושתפילה משנה את רוע הגזירה. שההשתדלות שלי בחסד ועשיית טוב בכיוונים אחרים לגמרי אולי ישפיעו בדרך עקיפה על מה שהייתי רוצה שיקרה אחרת. ואולי גם לא.
כשאני בקבלה אמתית אני שלמה. אני מתפללת מקירות לבי ואני לא מתוסכלת מהחולשה. לחוות את החולשה האנושית שלנו זו עוצמה גדולה. לדעת להגיד: אני לא יכולה, אין לי מה לעשות במקרה הזה, זה גדול עלי, לא תלוי בי וכו' זו אמת גדולה של אדם שמודע לגבולות הגיזרה שלו. הניסיון לשנות במקרים בהם אין לנו אפשרות יוצר תחושת תסכול, כעס, מרמור ואף אימה נוכח הצורך לעמוד מול משהו שגדול ממני. פעמים רבות קל לנו יותר לפעול ולהזיז הרים מאשר לצמצם ולקבל, אך צמצום וקבלה יוצרים תיחום ברור של מי אני לא ולכן גם בהירות של מי אני כן.
בהצלחה! הדס.
הדס מיטב- מאמנת נשים לצמיחה, שינוי ואיזון. תומכת לידה. מעבירת סדנאות והרצאות. 052-2090885 hadasm124@gmail.com בפייסבוק: "הדס מיטב-נביעה".