"אנחנו נשואים כבר קרוב ל-10 שנים וכל שנה המשפחה של בעלי מארגנת טיול שכולל קפיצה למעיינות לכל בני המשפחה. אני לא סובלת את הטיולים האלו, בעיקר בגלל גיסי חסר הטקט שמחליט להראות לכל המשפחה את הבטן המשתנזלת שלו ואת הפרווה הטבעית (סליחה שאני כותבת את זה ככה, אבל זו האמת). לעומת זאת, לפני כמה שנים הוא הודיע שאם הנשים במשפחה יגיעו בלבוש לא צנוע למעיין – הם לא יגיעו לבלות עם המשפחה והוא דורש מהחלק הלא דתי של המשפחה, שזה בעצם אח של בעלי ואשתו, שיגיעו בבגד ים צנוע. מה זו הצביעות הזו?".
התסכול מהטיול והאכזבה מבן הזוג
פעם שמעתי שלכל עונה יש את האתגרים שלה ולקיץ ללא ספק יש את אתגר הצניעות. עכשיו דוגרי, מה לא נכתב על נושא הצניעות. כמה קולמוסים נשברו וכמה דיו נשפך סביב הנושא הזה של מה זו צניעות, האם כן מותר לבנים להיות בלי חולצה בבריכה, או לא מותר להם להיות בלי חולצה בבריכה ומה הדעות ההלכתיות השונות אומרות על רחצה של משפחה ביחד - כמה למה ואיך.
אני רוצה לרגע לבקש מכולנו לקחת רגע זום אאוט. הרי אף אחד לא מצפה שעל גבי טור בנושא זוגיות ומערכות יחסים תהיה תשובה הלכתית (ואם כן – אז טעיתם במדור ויש אחלה שו"ת באתר כיפה, מוזמנים לגשת).
כשאני קוראת את השאלה שלך אני שומעת כמה דברים:
א. אני שומעת תסכול – מהטיול המשפחתי ובפרט מהתנהגות הגיס.
ב. אני שומעת גועל – כן, את נגעלת לראות גוף של גבר אחר (יהיה תארו אשר יהיה).
ג. אני שומעת חוסר צדק – מה פתאום הוא דורש משהו שהוא לא עומד בו.
ד. אני שומעת ולא שומעת בדידות – אמנם לא כתבת אבל איפה בעצם בעלך בכל הסיפור הזה?
כשקוראים את 4 התחושות הללו, מדובר בתחושות לא פשוטות. מורכבות. לא נעימות בכלל. לא פלא שאת לא רוצה להגיע לטיול המשפחתי אם את מרגישה את התחושות האלו.
אם ככה – מה אפשר לעשות במצב הזה? ללכת ולסבול? להתעמת עם הגיס? לעשות יד אחת עם הגיסה כנגדו? להיכנס למים? להישאר בחוץ? גם כאן אני רוצה לחלק את ההתמודדות ל-3 מעגלים:
1. מעגל אישי – בינך לבינך
קודם כל להבין את עצמך, להבין מה את עוברת, מה את מרגישה ולמה. לתת לעצמך לגיטימציה לרגש (ממש כמו שעשיתי בשורות האחרונות) ולשאול את עצמך: מה אני יכולה לעשות כדי לתת מענה לתסכול, לגועל, לחוסר הצדק ולבדידות? מהם הדברים שלא תלויים באף אחד אלא רק בי שאני יכולה לפעול בהם? כי בסוף, המציאות קיימת, ואת יכולה לבחור להיות בתחושות הללו, וזה לגיטימי, אבל את יכולה גם להחליט – אני מרגישה תסכול. מה אני יכולה לעשות שתלוי אך ורק בי שיעזור לי לא להרגיש תסכול? ממש ללמוד איך להרגיע את עצמך ואת הרגש שלך. לי לדוגמה עוזר הרבה פעמים להתנתק לרגע, לשמוע מוזיקה שמשמחת את הלב, לקרוא קצת, לנשום עמוק.
2. מעגל זוגי – בינך לבין האיש שלך
אחרי שעברת את המעגל האישי אני ממליצה לך לשתף את האיש שלך בחוויה שאת עוברת. לא כתבת עליו הרבה אבל האם הוא יודע שזו התחושה שלך? האם הוא מכיר בקושי שלך והאם שיתפת אותו? אם לא – הרי זה הזמן. אם כן – מה הייתה ההחלטה שלכם כזוג? כיצד אתם יכולים לתת מענה ביחד לאתגר שנוצר? חשוב ממש שכשאת משתפת אותו לא תגיעי ממקום מאשים "אתה וכל המשפחה שלך..." אלא פשוט ממקום שמשתף בקושי כי מותר שיהיה לך קשה.
3. מעגל בין אישי
בינך לבין שאר המשפחה ובפרט הגיס. אני לא מכירה את הגיס שלך אבל אני מניחה שהוא לא אדם רע. אולי חסר מודעות, אולי חושב אחרת ממך, אבל לא אדם רע. וכשאני קוראת את המילים שלך, אני יכולה להבין מאיפה הן מגיעות ולצד זה אני גם שואלת את עצמי: האם יש בה מקום של הערכה כלפי הגיס שלה? אשאיר לך לענות את התשובה בעצמך. לדעתי, כאשר אנחנו מגיעים ממקום לא שיפוטי אלא בטוח בעצמנו ומשתף בנעימות את שעל ליבנו, הרבה פעמים הצד השני פתוח להקשיב. הבעיה היא שאת רובנו לא לימדו לשתף או להקשיב באופן מיטיב. ולכן הצעד הראשון זה קודם כל לראות באנושיות של גיסך, על אף חוסר המושלמות בו, חפשי ומצאי בו איזה מעט טוב. ואז תוכלי לשתף אותו בתחושות שלך ואם לא אותו – אז מישהו אחר מהמשפחה כדי שתגיעו לידי הסכמה משותפת מה נכון לכם כקבוצה.
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.