תתחדשו!

אם בשבת אמרנו שהכל כבר נעשה ורק צריך לעצור ולרדת, הרי שבראש חודש אנחנו צריכים לרוץ לקטר ולומר לנהג לעצור. משהו על שבת, ראש חודש והתחדשות.

חדשות כיפה אריאל פונד, חברים מקשיבים 21/03/07 00:00 ב בניסן התשסז

מה עשיתם אתמול?

תנו לי לנחש מה היה הסדר יום שלכם:

קימה (זה קל), נטילת ידיים (אני מקווה), תפילה, אוכל, לימודים, הפסקה, לימודים, אוכל, לימודים, חברים, אוכל, שינה.

גם אם לא דייקתי, הייתי קרוב. יכול להיות שהסדר קצת שונה - אבל זה פחות או יותר לו"ז נורמאלי של נערה מתבגרת במדינת ישראל.

עכשיו לשאלה האמיתית: מה עשיתם שלשום? וביום שלפניו? ובשבוע שעבר? ומחר? ושבוע הבא?

תנו לי שוב לנחש את התשובה:

אותו דבר.

נכון, אולי המינונים השתנו, יכול להיות שהיה לכם יום חופש וביליתם את כולו עם חברים - אבל מהותית זה אותו דבר.

החיים הם כמו רכבת. כל הזמן עושים אותו דבר - נוסעים. לפעמים הנוף או המהירות משתנים אבל בסך הכל, הכל אותו דבר - שיגרה מעייפת ומעיקה של נסיעה חדגונית. כל הזמן הולכים, נעים, עושים, מסתובבים. כל הזמן בתנועה, כל הזמן בעשייה עד שאי אפשר להבחין בכלל שיש סיבה לכל המהומה. מרוב שאנחנו עסוקים אנחנו מתקשים להפנים ולחיות את העובדה שיש תכלית לעשיה. כל כך הרבה תנועה, שלפעמים בא לי לצעוק:

תנו לי לרדת! אין כאן שום תחנה לעצירת ביניים?

ה"שפת אמת" בפרשת בא (תרל"א, ד"ה "החדש הזה לכם") מספר לנו שהרגשת המועקה הזו נגרמת ע"י ריחוק מהקב"ה. עולם המעשה מסתיר מאיתנו את הקב"ה, מרוב מעשים אנחנו הופכים את העשיה לתכלית במקום המטרה האמיתית.

ומה היא המטרה האמיתית?

ב"מסילת ישרים" כתוב שלאדם שהגיע למעלה האחרונה והגבוהה ביותר -מעלת הקדושה, אין דבר כזה אכילה סתם או דיבור סתם. כל אכילה שלו היא הקרבת קורבן על המזבח, היא חלק מעבודת ה. זהו אדם שמסתכל על העולם ורואה איך הקב"ה מחזיק את העולם ובורא אותו בכל רגע ורגע. "הקדוש" הוא אדם שמבין שיש תכלית לקיומו וכל עשיה שהוא עושה קשורה לתכלית הזו.

היה אפשר להפסיק כאן ולהתבאס עד כמה המעלה של ה"קדוש" שמציג ה"מסילת ישרים" רחוקה מאיתנו, אבל ה"שפת אמת" חוסך מאיתנו את הבאסה. הוא מגלה לנו שיש לכל אחד אפשרויות של התחדשות, שיש זמנים שבהם אפשר לרדת מהרכבת ולהתחיל הכל מהתחלה. הימים ש"השפת אמת" מדבר עליהם הם ימים שבהם אנחנו נזכרים מי בכלל שם אותנו ברכבת הזו ולאן אנחנו נוסעים. תחנות הזמן יכולות גם להוות לנו בסיס לשינויי כיוון - אפשר להחליף לקו יותר מתאים או לתפוס רכבת שנוסעת במהירות שונה.

רק צריך לגלות איפה התחנה.

השפת אמת מונה שתי סוגי תחנות התחדשות שהקב"ה שם בעולם.

הראשונה, תחזיקו חזק -

שבת.

לא הופתעתם, נכון?

שבת היא תחנה קבועה מראש. הקב"ה שבת ממלאכתו בסוף היום השישי לבריאה ומיני אז זהו יום של מנוחה. העובדה שאנחנו לא עושים מלאכה בשבת נועדה לחבר אותנו לאותו זמן של מנוחה בראשיתית - לפני שכל הבלגאן כאן התחיל. זהו יום שיש בו רק דבר אחד - הקב"ה, וחוץ מזה כלום. לא עבודה, לא דאגות, לא צער. כלום! יותר מזה בשבת אנחנו לוקחים את כל העשיה והעבודה שעשינו במשך השבוע ומשייכים אותם לקב"ה. בעצם בשביתה שלנו אנחנו מודיעים שאנחנו יודעים למה ולמי אנחנו עושים הכל.

בקיצור התחנה מוכנה, רק צריך שתרדו מהרכבת.

בשבת הקרובה - תמצאו לעצמכם זמן: לפני שמכניסים את השבת, רגע לפני קידוש, או לפני שמגיעים לסניף בליל שבת, תעמדו בשקט עם עצמכם תנשמו עמוק ותנסו להרגיש את שבת נכנסת. תתפסו את עצמכם רגע ותנסו לקלוט את העובדה ששבת היום - היום לה!

תנסו ותראו שתהיה לכם שבת שונה לחלוטין.

זה הסוג הראשון.

הסוג השני, אומר ה"שפת אמת", זה ראש חודש.

היום חסר המשמעות, חסר ההלכות והדינים, היום שסימני ההיכר היחידים שלו זה שהתפילה הרבה יותר ארוכה מהרגיל וחלק מהתלמידים משתחררים בו מוקדם. זו התחנה השניה.

אבל תחנה שונה לחלוטין.

אם בשבת אמרנו שהכל כבר נעשה ורק צריך לעצור ולרדת, הרי שבראש חודש אנחנו צריכים לרוץ לקטר ולומר לנהג לעצור.

בימי המקדש קביעת החודש הייתה נעשית על פי עדים שהיו מגיעים לבית דין, ובית דין היו מכריזים על יום כראש חודש. תתארו לעצמכם, פעם בחודש הקב"ה בא לעם ישראל ואומר להם: תקשיבו, יש כאן חג בזמן הקרוב, אבל אני רוצה שאתם תקבעו מתי הוא יהיה.

מדהים לא?

לא במקרה אין דינים בראש חודש - מהות היום נקבעת ע"י התוכן שאנחנו ניצוק בו.

או ליתר דיוק - מהות היום היא שניצוק בו תוכן.

אנחנו צריכים ללמוד להפוך את ראש חודש ליום בו אנחנו מתחדשים ומקבלים כוחות להמשך. לא יום בו אין עשיה כמו שבת, ולא יום בו העשיה מסתירה את המטרה כמו סתם יום חול. ראש חודש צריך להיות יום בו יש עשיה - אבל כזו שמעידה על התכלית. זה יום שצריכים לנסות לחיות את ה"קדוש". את ימי ראש חודש אפשר להשקיע בהתנדבות מרוכזת, בלימוד מיוחד, ביצירה חדשה - כל דבר שמזכיר לנו את הקב"ה בעולם המעשה.

ראש חודש ניסן הוא ראש השנה של החודשים - זהו החודש הראשון בלוח העברי. חודש ניסן הייתה הפעם הראשונה בו הקב"ה הראה למשה איך מקדשים את הלבנה- איך קובעים במציאות זמן בשביל הקב"ה. זה זמן מעולה להתחיל מנהג חדש.

אז קדימה,

תתחדשו!

אשמח לקבל תגובות והצעות שונות לאיזה דברים אפשר לעשות בראש חודש, הקרוב והבאים, כדי ליצור התחדשות.

Arielez1@gmail.com