הרה"ג זלמן סורוצקין (ראש "מועצת גדולי התורה") השיב: "מעשה באדם שנכנס אל רבי ישראל מסלנט ושאל אותו: רבי, יש לי חצי שעה פנויה ביום ואיני יודע מה לעשות בה, ללמוד דף גמרא או ספר מוסר? השיב לו רבי ישראל מסלנט: למד מוסר ותראה כי לאמיתו של דבר יש לך זמן פנוי יותר מחצי שעה... זוהי התשובה לשאלה מסוג זה". אחר כך הוסיף הרב סורוצקין: "כבר אמרה הגמרא לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש מקרא, שליש משנה ושליש גמרא. מאחר שאין אדם יודע כמה זמן יחיה, כוונת הגמרא שישלש בכל יום. ובכן חושב אני שיש לחלק את השעה הפנויה בצורה כזו: שליש שעה ילמד מקרא, שליש משנה ושליש גמרא".
הרב יששכר יעקבסון ("בינה במקרא", "נתיב בינה") השיב שהעיקר איננו הידע שיתקבל מהלימוד אלא כיצד זה ישפיע על הזיקה ליהדות. זהו הקריטריון המרכזי לבחירת נושא הלימוד. למעשה, אמר הרב יעקבסון, ליהודי העממי מומלץ ללמוד משנה יומית עם פירושו של הרב קהתי. ליהודי יותר "נפשי" מומלץ ללמוד "מסילת ישרים", מפני שזה ייתן לו יותר. יש כאלו שלימוד יום-יומי בתנ"ך ייתן להם הרבה. לאדם בעל השכלה תורנית אפשר להציע ללמוד חלקים מספר המדע לרמב"ם. אולם תמיד יש לזכור את מה שהורונו חז"ל ש"אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ". לכן, רצוי להקים "תחנות ייעוץ" שבהן יינתן ייעוץ לכל אחד ואחד מה עליו ללמוד וכיצד, מפני שקשה להציע תשובה אחידה לכל השואלים.
אחרים הציעו להתרכז בלימוד הגמרא מפני שהוא אפיין את לימוד התורה בכל הדורות. אחרים הדגישו את לימוד החומש עם רש"י. אחרים הציעו להתמקד בנושא אחד בתקופה מסוימת ואחר כך להחליף את הנושא. הסופר אברהם קריב מזכיר את חשיבות לימוד האגדה, וממליץ להקדיש חלק מהזמן ללימודה.
גם מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל נשאל על כך והשיב: "מסוכן מאוד לקבוע מסמרות בשאלה זו. משום שמה שלא תציע - ספר ולימוד - זה אמנם יועיל לאדם אחד, אבל עלול להביא נזק לחברו. אינך יכול בשום אופן לומר לאדם מה עליו ללמוד, אפילו באותה שעה יחידית שיש לו, מבלי להכיר אותו ובטרם שוחחת עמו וידעת בדיוק מה חסר לו ומה דרוש לו. כבר נאמר חנוך לנער על פי דרכו. לאדם אחד דרוש לימוד מוסר, לשני - עיון בספרי מחשבה, ולאחר - דף גמרא". עורך הכתבה מצטט מפי הרב צבי יהודה זצ"ל: "לגבי הרב צבי יהודה, לא קיים מושג של יהודי פשוט, עממי, ממוצע וכו. כראש ישיבה סבור הוא שלפני שמציעים לאדם מה ילמד, יש לקחתו הצידה ולערוך עמו שיחה ארוכה ויסודית, וכך לעמוד על מה שחסר לו, אם זה באמונה, בידע או ביהדות. וליהודים אלו, שאינם יודעים מה ללמוד בשעות הפנאי, מציע הרב צבי יהודה, שילכו לרבנים ולגדולי תורה ויתייעצו עמם. זוהי הדרך. עצה אחרת אין הוא מוכן להשיא להם".
סיכום: שלושה שיקולים הועלו בבחירת נושא הלימוד של השעה הפנויה. א. מידת ההשפעה על הלומד. לא רק רכישת ידע אלא השפעה על האישיוּת. ב. צורך אישי. "מה דרוּש לו". ג. גיוון והכללה (שליש/שליש/שליש).
שיקולים אלו יפים לא רק לגבי מבוגרים שטרדותיהם מותירות להם רק שעה פנויה אחת ללימוד תורה אלא גם לגבי אותם בני נוער שאינם פנויים נפשית ללמוד הרבה זמן תורה. לפני מספר שנים הגיעה קבוצת תלמידי ישיבה תיכונית ל"שבוע ישיבה". הם הניחו את תיקיהם, נכנסו לבית המדרש התיישבו לרגע ויצאו ממנו, ולא חזרו אליו במשך יומיים. ביקשתי לשוחח אתם על מנת להבין את פשר התנהגותם. לשאלתי כיצד הם רואים את העתיד, הצהירו כולם שהם מבקשים להקים בית דתי ואף להקדיש זמן ללימוד תורה. לתמיהתי כיצד זה מתיישב עם התנהגותם (הם העידו על עצמם שגם בישיבה התיכונית הם אינם לומדים מאומה), הם השיבו שהם מעונינים להקדיש שעה יומית ללימוד תורה ("בשמחה"), אבל אם נדרש מהם ללמוד תורה מספר שעות יומיות הם אינם מסוגלים לשבת אפילו רגע אחד. סוף סיפור. תופעה זו מוכרת, ולפעמים היא זמנית. עם היכנסם לישיבה גבוהה הם ימצאו את כוחות הנפש והחשק ללמוד תורה כל היום. אבל יתכן מאוד שמטעם זה הם לא ירצו ללכת לישיבה גבוהה. בין כה וכה, לעת עתה הם אינם מעונינים/מסוגלים ללמוד יותר משעה. מה ילמדו בשעה זו? התשובה היא שהשיקולים שהוזכרו לעיל יפים גם לגביהם: לימוד המשפיע על האישיות, "מה שדרוּש לו", גיוון והכללה.