מחשבות ומעשים יוצרים מציאות
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ: (בראשית לב, 5-3).
יעקב עומד להיפגש עם אחיו, עֵשָֹו, אשר ממנו לקח את הבכורה ואת ברכת אביהם, יצחק. יעקב מניח כי עֵשָׂו עודנו כועס עליו למרות כל השנים שעברו, ואף חושש כי הוא מתכנן לפגוע בו; אך הפגישה עולה יפה, והיא מתקיימת עם אהבת אחים וללא משקעי עבר.
איך עובר המפגש בין האחים בשלום? מה גרם לעֵשָׂו להתרכך ולשנות גישה?
בפסוקים המובאים כאן אנו יכולים למצוא שני גורמים, שאפשרו את שינוי המציאות שיעקב ציפה לה: ראשית, המלאכים. מיהם אותם מלאכים ששלח יעקב? בספרו "נועם אלימלך" (פרשת וישלח) מסביר רבי אלימלך מליז'נסק כי היו אלו "אותיות ודיבורים" - או בשפה של ימינו: מחשבות. יעקב קיבל החלטה לחשוב מחשבות חיוביות על המציאות. מחשבות, הסתכלות אופטימית על החיים ודמיון מודרך אכן מסייעים לעתים למציאות להתרחש כפי שהיינו רוצים שתתרחש. שנית, מתן כבוד. יעקב נוקט דרך של מתן כבוד: הוא משתמש בביטויים "אדוני" ו"עבדך", ובכך מראה לעֵשָֹו כי הוא עדיין רוחש לו כבוד. בזכות הכבוד שיעקב מפגין כלפי עֵשָֹו הוא מצליח לשנות את פני המציאות, והמפגש בין האחים, שהיה צפוי להיות אלים, הופך למפגש של שלום. במחשבות ובמעשים הצליח יעקב ליצור מציאות חדשה.
עסקים משפחתיים
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ... וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה: (בראשית לב, 9-6, 21)
יעקב מתכונן למפגש המחודש עם אחיו עֵשָֹו, עִמו הוא רוצה "לעשות עסקים" ולקבל החלטות בדבר חיים משותפים בארץ האבות. הוא יודע שיהיה חייב להגיע להבנות בתוך המשפחה על מנת שיוכל להמשיך לחיות את חייו בשקט ובשלווה. רש"י מסביר שיעקב אינו לוקח סיכונים ומכין לעצמו שלוש טקטיקות לפעולה: הוא שולח לאחיו מתנות; מתכונן למלחמה; וגם נושא תפילה לאל עליון, אשר הבטיח להיות לו לעזר.
בעסקים בכלל - ובמצב מורכב של עסקים משפחתיים בפרט - צריך לדעת כי אין אסטרטגיית ניהול אחת מובילה, אלא יש להתאים את האסטרטגיה למציאות ולהיות מוכנים לשנות טקטיקות בהתאם לצורך על מנת להשיג את המטרה הרצויה. יש מצבים, בהם צריך לדעת "להשתחוות" ולחלק "מתנות"; יש מצבים בהם נדרש ממך להילחם ולעמוד על שלך; ויש מצבים בהם כל שתוכל לעשות יהיה לעמוד מנגד ולהתפלל. ממעשיו של יעקב אנו למדים, כי הנכון הוא להיות ערוך, דרוך ומוכן תמיד לכל המצבים.
סימולציה לקראת פגישה
וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ: וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ: וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי: (בראשית לב, 20-17)
יעקב מכין את בני המשפחה והאנשים אשר אִתו לפגישה עם עֵשָֹו. הוא שואף שהפגישה תצלח, וכי עֵשָֹו יאפשר לכל אחד מהם להמשיך בדרכו ולהתפתח בלי להילחם זה בזה. יעקב מבין שעליו להכין את האנשים להתמודדות עם המפגש הצפוי, ולשם כך הוא עורך עִמם סימולציה לקראת הפגישה, מבהיר להם את התסריטים האפשריים ומכין אִתם תשובות לשאלות שאולי יישאלו. יעקב מלמד אותנו כמה חשוב להתכונן לקראת פגישות חשובות, על מנת שתהיה לנו יותר שליטה ואחיזה בתוצאותיהן.
מימוש וצרכים
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי... וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב... כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל: (בראשית לג, 11-9)
שני האחים, יעקב ועֵשָֹו, בעלי הון ורכוש. השקפת העולם השונה שלהם באה לידי ביטוי ביחסם אל העושר. עֵשָֹו, המונָע על ידי הצורך בשפע מיידי - כפי שבא לידי ביטוי בוויתורו על הבכורה בתמורה לנזיד עדשים - מתייחס אל רכושו בצורה כמותית: "יֶשׁ לִי רָב". אדם כזה, המוּנָע על ידי גורמים חיצוניים, ירצה תמיד לצבור עוד ועוד רכוש. לעומתו, מתייחס יעקב אל האיכות: "יֶשׁ לִי כֹל" - יש לי מה שאני צריך. השקפת עולם זו מוּנעת על ידי גורמים פנימיים של האדם, הקשורים ברצונו במימוש ובהגשמה. וכבר אמרו חכמי המשנה (אבות ד, א): "איזהו עשיר? השמח בחלקו".
אנו מבחינים בין אנשים, הממוקדים בפרנסה או בקריירה או בייעוד ובהגשמה. אדם הממוקד בפרנסה יחפש עבודה לפרנסתו מתוך כורח, והעבודה נתפסת על ידיו כהכרח וכעול. אדם הממוקד בקריירה מושפע מגורמים חיצוניים, המשפיעים על החלטותיו, ויחפש לעסוק בתחומים הכי נחשבים ונחשקים בשוק, המוגדרים כיוקרתיים, ובמסלולים בהם יוכל להתפתח להתקדם ולהרוויח. לעומתו, אדם ממוקד ייעוד יהיה מושפע מגורמים פנימיים. הוא יתחבט בשאלות הקשורות במימוש ויחפש את העיסוקים בהם הוא מרגיש כי הוא ממלא את ייעודו בעולם וזוכה לסיפוק אישי.
המצב הרצוי הוא למצוא את הדרך המשלבת ומאזנת את השקפות העולם. אדם הפועל מתוך רצון למימוש ייעוד, ימצא את העיסוק המהנה בעבורו והמהווה לו מקור של סיפוק. האידיאל שלו יהיה לעבוד ולהתפרנס מאותו עיסוק, בו הוא מוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל הגלום בו. אדם הפועל מתוך אהבה ותשוקה לעשייתו, יוכל בוודאי להצליח להתקדם לפתח קריירה ואף להתפרנס בכבוד מעשייתו; ובעשייה זו יהיה גלום גם האושר, ולא רק העושר.
פרק זה לקוח מתוך ספרה החדש של מרים שפיר - "רעיון עבודה שבועי - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע" - בהוצאת דני ספרים