בכתבה שפרסמה אתמול אפרת רוט-הלוי קשה היה להתחמק מהרושם של שינוי דמוגרפי משמעותי, אולי אפילו של חזרה מסיבית בתשובה, עניין העולה היטב מהאחוז הגבוה למדי של הצמים ביום-כיפור הקרוב.
על העובדות כמובן אי אפשר להתווכח אבל נדמה לי שאפשר וצריך להציע גם פרשנות אלטרנטיבית. ישנו מושג מפתח ביהדות ארצות הברית שכמעט אינו מוכר בארץ- רקונסטרוקציליזם (Reconstructionists) בתרגום מילולי בנייה מחדש, המילה אמנם ארוכה כמו הגלות אבל המשמעות די פשוטה. במהותה הגישה הרקונסטרוקציליסטית מבקשת להפריד בין הדת לבין התרבות, היא מתייחסת אל היהדות בתור תרבות בלבד ומתוך רציונליזם עמוק נוטשת את האלמנט העל-טבעי בה.
התנועה הרקונסטרוקציליסטית היא תנועה שולית בארצות-הברית והצלחתה היא בלשון המעטה לא רבה. לארץ הרעיון הזה שאמור ליצור סוג של יהדות חילונית לוחמת ופרופ יעקב מלכין הגדיר אותו בהקשר הישראלי כ"יהדות ללא א-ל: יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות", גם כמעט ולא הגיע (נקודה עליה עמדתי בהרחבה בעבר).
יחד עם זאת בבסיס הדברים האידיאולוגיה הרקונסטרוקציליסטית חיה ובועטת, יש לה המון השפעה וגם בישראל של היום. אם נביט מסביבנו נוכל לראות שהרבה מאוד מנהגים יהודיים עברו "חילון" והפכו עם השנים לעניין תרבותי ותו לא.
לשם הדוגמה אספר לכם מה שקרה לי בפסח שעבר: באחד מימי החג נקלעתי למרכז תל-אביב, היה צהריים והיה חם וחשקה נפשי במשקה קר ומרענן; תרתי אחרי מקום כשר כשפתאום צד את עיני סניף של רשת בתי קפה גדולה בסלסלות המצות שהונחו על השולחנות בחוץ. המשוואה שקפצה לי לראש הייתה מצות = שמירת כשרות. נכנסתי למסעדה רק כדי לגלות שהמצות בחוץ הן פשוט סוג של פולקלור והתפריט נותר חמצי למדי. אם המשוואה שעברה לי בראש הייתה מצות = כשר, המשוואה שעברה להם בראש הייתה מצות = פולקלור, "יידישקייט" אם תרצו.
אתם יכולים להשליך את זה גם על השינויים שראינו בזמן האחרון במוזיקה, בספרות, גם על צמיחת בתי המדרש החילוניים ולמעשה על מה שתרצו. אתם יכולים להשליך את זה גם על השינוי במספר הצמים ביום כיפור.
בניגוד לרקונסטרוקציליזם נדמה לי שהתופעה הזו, של פריחת תרבות יהודית היא לא פסולה, להפך- בעוד שהתנועה הרקונסטרוקציליסטית מתנגחת בדת ומבקשת לפרק אותה, פריחת התרבות היהודית עוטפת אותה בחיבוק.
יחד עם זאת לא כדאי להשלות את עצמנו- אין פה מהפכה דמוגרפית. החזרה בתשובה (התחזקות אולי יותר ראוי לקרוא לה) קיימת והיא ניכרת אצל כמה אנשי ציבור אבל היא לא גל מקיף-כל. ושוב לא שחיזוק התרבות היהודית או "יידישקייט" הוא דבר פסול, להפך הוא מבורך; הוא פשוט לא חזרה בתשובה או שינוי דמוגרפי.