רבים טוענים, ובצדק, שהעולם הזה הוא עלמא דשקרא – עולם השקר. קשה עד כמעט בלתי אפשרי למצוא היום מישהו שתוכו כברו. מזמן הצלחנו לבנות לנו מסכות מסוגים שונים, אחת לכל תפקיד בחיים. אחת משמשת לחברים בשכונה ובבית הכנסת, אחת לחברים בעבודה, אחת למשפחה ואחת לחבר'ה. כל יום שעובר וכל אדם שאנו פוגשים רק מוסיף עוד שכבה לשכבות התחפושות שלנו.
כנות ואותנטיות הן מילים שמזה זמן רב נגנזו. השקר והצביעות התנחלו כבר מזמן בתוכנו. החברה שלנו הפכה לזרה ומנוכרת. בכל מפגש עם אישיות זרה שאיננו מכירים, אנו שואלים את עצמנו קודם לכל, מה האינטרס של הצד השני, מה הוא מסתיר מאתנו... איפה הוא משקר.
כואב.
ב"ה זכינו, בחסדי שמיים, לקבל מתנה ושמה אינטרנט.
האינטרנט הוא המקום היחידי בו אנשים מכל רחבי תבל מצליחים לתלות על הקולב את התחפושות שלהם לפני שהם מקליקים על העכבר. ישנם דברים רבים המאפיינים את האינטרנט: זמינות, גלובליות, מידע וכו', אך הדבר המהותי ביותר ברשת הוא דוקא האנונימיות.
רק באינטרנט הדוס של הכיתה מעז להוציא החוצה את שאלות האמונה שלו, ולברר, באמת, מי הוא ומהן השאלות שבאמת מציקות לו. רק באינטרנט יכול המופרע שבחבורה לשוטט באופן קבוע באתרי היסטוריה ופילוסופיה מבלי לפחד שמעמדו החברתי יתערער מחוץ לעולם הקופסא.
על התופעה יכולים להעיד הרבנים המשיבים לשאלות באינטרנט. לא מזמן אמר לי אחד מהם, כי כמות הפניות שהוא קיבל מהקהילה שלו בבית הכנסת במשך שנה שלמה לא מגיעה אפילו לכמות השאלות שהוא מקבל במשך שבועיים ב"כיפה". נכון, לא כל שאלה היא רצינית, אבל עדיין ההפרש הוא עצום. המרחק שהיה בין הרב לקהילתו הצטמצם, אולי אפילו נמחק. היום הרב זמין, נגיש, ויותר מזה: הוא יכול להוות אלטרנטיבה לעולם שבחוץ, ויעידו על כך עשרות אלפי (!) השאלות באתר "כיפה" לבדו.
האמת מנצחת
באינטרנט- הדתי והחילוני, השמאלני והימני- כולם שווים. נטשטשו, אולי אפילו נמחקו, פערי הגיל, המין והמעמד החברתי. באינטרנט זה אתה ורק אתה. הנגזרת הישירה מכך, היא שדיונים באינטרנט הם למעשה דיון טהור באמיתת הנושא ללא התחשבות בשיקולים זרים. 'שמע האמת ממי שאמרה' - כפשוטו.
כעס
יש הרבה כעס על האינטרנט, על כך שהוא מדרדר אנשים למחוזות שפלים, על הזמן שהוא שורף. אבל מי שבאמת ינסה לנתח את המציאות, יגלה שהאינטרנט רק חושף את מה שהיה קיים באותם אנשים כל הזמן, הם פשוט הדחיקו זאת, ומסתבר שבהצלחה חלקית בלבד. כשילד מנבל את פיו מחוץ לבית - אנחנו לא מאשימים את החברה אלא את המחנכים שלא הצליחו להחדיר לתוכו את חשיבות הדיבור הנקי ולחולל בו שינוי פנימי. משום מה, באינטרנט, אנו נוהגים אחרת. לדעתי, בחוסר הגינות.
אנרגיה
במעמד הר סיני הסתובבו באוויר אנרגיות ועוצמות רבות לקראת קבלת התורה, אולם, בסוף - נוצר העגל. האם בגלל זה מישהו חשב שלא כדאי שבמתן תורה יעופו ברקים באוויר? האינטרנט מכיל בתוכו אנרגיות של פצצת מימן. האם החששות יגרמו לנו לזנוח אותו על אף היתרונות שבו?
בֹעז נכטשטרן - עורך אתר האינטרנט כיפה
מתוך החוברת לכנס הראשון ליהדות חברה ואינטרנט שבט תשס"ו