נעים להכיר: עו"ד אביעד הכהן

אורי קראוסהר יצא לפגוש את ד"ר אביעד הכהן המכהן כדיקן מכללת שערי משפט, וכעמית מחקר במכון ון ליר בירושלים וממייסדי מעגלי צדק.

צילום: rafi_k

ילדה בת 13 העומדת מול שופט ומטיחה בפניו, שאיננה מוכנה להישפט מכיוון שזו איננו משפט התורה. מה אתה עונה לה? האם גם אצלך מקוננת הסתירה בין הדברים?

יש להבחין בין מקרה ספציפי לבין המישור העקרוני. במישור העקרוני, אוי לנו שהגענו לכך. היום זו ילדה בת 13, ומחר זה יהיה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, עבריין מין או מחבל, שיכפור בסמכות בית המשפט רק משום שמשהו - בבית המשפט או במערכות השלטון - "אינו מוצא חן בעיניו". לא לחינם ציוו אותנו חכמים "הוו זהירין ברשות", והוסיפו ש"אלמלא מורא של מלכות - איש את רעהו חיים בלעו". שמירה על מסגרת כללים בסיסית, גם אם לא תמיד תכניה הם לרוחנו, היא יסוד ותנאי חיוני לקיומנו כאן כחברה, כעם, כמדינה. קיומם של עקרונות יסוד אלה אינם פוטרים כמובן, לא את המחנכים אף לא את המופקדים על שמירת החוק ואכיפתו לשאול את עצמם: מדוע הגענו למצב כזה של חוסר אמון במערכת המשפט הציבורית, ולעשות במהירות את כל הנדרש לתקן מצב עגום זה. באשר לבית משפט שפועל שלא על פי דין תורה, כידוע נחלקו הדעות בעניין זה, בין שלילתו לחלוטין וראייתו כ"ערכאות", ועד להכרה בסמכותו, בעניינים שאינם מתחום דיני האיסור וההיתר. השאלה שתמיד אנו צריכים לשאול את עצמנו בהקשר זה היא מהי האלטרנטיבה, המעשית והריאלית, לא רק התיאורטית, במציאות שבה אנו נמצאים.

הרעיון לקיום מצעד גאווה בירושלים, גרם לכעס רב ולהפגנות אלימות. אנשי המשטרה בהכירם את חומר הנפץ הירושלמי, באו ליועץ המשפטי לממשלה שסירב לבטל את המצעד, בשל השמירה על הדמוקרטיה. האם אין רגע שצריך לשים את הדמוקרטיה בצד? בדיוק כשם שמשטרת ישראל לא נותנת לנאמני הר הבית לעלות להר?

אכן חופש הביטוי הוא ערך חשוב ביותר לקיומו של משטר דמוקרטי, אך אינו חזות הכל. יש משפט שאמר חכם אחד שחופש הביטוי מסתיים במקום שבו מתחיל חוטמו של חברך (ובמזרח התיכון כידוע, אורך החוטם הוא דבר רגיש). תראה חופש הביטוי אין פירושו שניתן ליישמו בכל עת ובכל מקום. הרי חופש הביטוי אינו מתיר לאדם לצעוק "אש! שרפה!" לשווא באולם מלא אנשים, ואין הוא מתיר לשסות ולבזות. בסופו של דבר, צריך מאד להיזהר מלכרסם בחירות הביטוי, זה אחד מיסודות הדמוקרטיה שמבטיחים את חיינו כאן ומאפשרים לנו לחיות כחברה השומרת על חירות האדם וכבודו. הגבלת חירות הביטוי תמנע ביקורת ראויה, אף ניסיון להצר את צעדיה עלול להביא לתסיסה תת קרקעית שתפרוץ בסופו של דבר בצורה אלימה. עם זאת, יש לאזן איזון ממשי בין השמירה על חירות הביטוי לבין ערכים חשובים אחרים: השמירה על כבוד של אדם, שמו הטוב, וההגנה מפני הפגיעה ברגשותיו שלא לצורך.

בכלל, מאיפה מגיע התחום של עריכת דין? הרי נראה שבמשפט הקדום בעלי הדין שימשו כעורכי הדין של עצמם. האם הדבר לא פוגע בסופו של דבר במשפט הצדק? שהרי במציאות שכזו העשיר יכול להרשות לעצמו לקנות עו"ד יותר מיומן מחברו העני.

קיומם של עורכי דין אינו המצאה חדשה. כבר במקורות הקדומים, דוגמת התלמוד, יש ביטוי לכך שאנשים היו ממנים לעצמם "אנטלר" או "מורשה" שיטען עבורם בבית הדין. נכון שלייצוג באמצעות עורך דין יש, כמו הרבה דברים אחרים בחיים, יתרונות וחסרונות. בכל מקרה, אסור שמחסור במשאבים כספיים של בעל דין יביא לעיוות בדין. לשם כך נוצרו מנגנונים שונים (דוגמת הסניגוריה הציבורית והסיוע המשפטי). בסופו של דבר, עיקר הנטל מוטל על הדיין והשופט, שידע לעשות משפט צדק ובמקרה הצורך אף "יפתח פיו לאילם" ויסייע בבירור דין אמת לאמיתו.

ד"ר אביעד הכהן

האם אתה תהיה מוכן לייצג רוצח שרצח בדם קר את אשתו? האם כולם זכאים להגנה משפטית?

אוי לו לאדם - ועורך דין בכלל "אדם" הוא - ששיקולים מוסריים אינם מדריכים ומנחים את פעולתו. לגבי הזכות להגנה משפטית, הייצוג לא נועד להביא לעיוות האמת או להפחתת אחריותו של עבריין למעשיו. הייצוג נועד להבטיח שיתקיים הליך הוגן ושלא יחויבו בדין אנשים זכאים. באמצעות חינוך נאות, ושמירה קפדנית על כללי האתיקה של עורכי הדין, אנו עשויים להבטיח את מילוי שתי המשימות שבמקור אין סתירה ביניהן: ייצוג הלקוח בנאמנות ומסירות ולצד זה סיוע לבית המשפט לעשות משפט אמת ומשפט צדק.

האם אתה רואה את ההלכה, במתכונתה הנוכחית, כמעצבת את רשות הרבים הציבורית?

בעיניי, ההלכה לא רק יכולה, אלא גם חייבת לעצב את דמותה של מדינת ישראל. לא לחינם נקבע בהכרזת המדינה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית. עיקרון זה הודגש והוכנס אף בפתיחה לחוקי היסוד, שהם אלו שקובעים את דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אכן, "אין בעל הנס מכיר בנסו". לצערי, לעתים קרובות מדי זיכרוננו קצר, ולא תמיד אנו יודעים להעריך כראוי באופן נאות את גודל הנס שבהקמת מדינה יהודית לאחר אלפיים שנות גלות. החמצת הזדמנות זו, לעצב את ערכיה של מדינת ישראל, על פי ערכיה של תורת ישראל תהא "בכייה לדורות". הזדמנות שהוחמצה כעת, לא בהכרח תופיע שוב. לשמחתנו, בעולמה של תורת ישראל ניתן למצוא מענה לכל השאלות שעולות על סדר יומנו. דבר זה מחייב אותנו, למרות המכשולים הגדולים שבדרך, לחתור ולעשות כל מאמץ לכך שצדק ומשפט, יושר ושלום יהיו לא רק ערכים מופשטים, אלא מציאות חיים יומיומית. באופן אישי, אני מקווה ומתפלל, ומאמין בלב שלם שבסוף התורה תנצח, אפילו אם זה יהיה רק בהארכה.

לאחרונה תוכנן כנס דיינים בינלאומי בנושא מסורבות הגט, אך הכנס בוטל בהתערבותו של הרב אלישיב. מכיון שפתרון שיזכה בגיבוי העדה החרדית נראה לא באופק, האם אנו יכולים להטיב את מצבן של מסורבות הגט ללא שותפות עם המגזר החרדי?

בעיניי, מסורבות הגט הוא האתגר הגדול ביותר של אדם שומר מצוות בימינו. קשה לשער את חילול השם הגדול והנורא שנגרם עקב המחדל בטיפול בסוגיה זו. מדובר בצורך וחובה תורנית, מוסרית ואנושית. אם אנחנו לא מוצאים פתרון פירושו של דבר: הטלת ספק, ח"ו, בהיותה של תורת ישראל "תורת חיים". ניתן לעשות יותר, הרבה יותר, בכל המישורים. במישור ההלכתי, להפעיל את כל הכלים ב"ארגז הכלים" ההלכתי (כפיית גט, הפקעת קידושין, מקח טעות, הסכמי קדם נישואין, פיצויים עונשיים, וכיוצא באלה). במישור החברתי, יש להוקיע את סרבני הגט ולנדות אותם מן החברה. במישור המשפטי, יש להפעיל את כל הסנקציות הקיימות בחוק - ומעוגנות היטב גם בעולמה של הלכה - על מנת לפתור את מצוקתן של העגונות ומסורבות הגט, ויפה שעה אחת קודם.

אנשי האקדמיה מצטיירים כציבור אליטיסטי ומנותק, בשל מה הדימוי הזה?

קודם כל חשוב לדעת, שכל הכללה חוטאת לאמת. בקרב אנשי האקדמיה יש אכן אנשים שמסוגרים במגדל השן האקדמי ולעומתם אחרים המעורים היטב ב"שטח" ופעילים בכל תחומי העשייה הציבורית. נראה לי שהדימוי נובע, בין השאר, משימוש בלשון "גבוהה", ומעיסוק במקורות ונושאים שאינם רווחים בקרב הציבור הרחב.

אתה חושב שיש סיכוי שתקום מנהיגות לציבור הדתי, שאיננה בא מעולם בתי המדרש?

תראה לאף מגזר אין מונופול על הקמת מנהיגות. מעשיהם של המנהיגים יקרבום ומעשיהם ירחקום. לענ"ד אין כל מניעה שתקום מנהיגות מחוץ לבית המדרש.