יוחאי מקבילי, במאמרו על מיתוסים בנושא הרמב"ם, ביקש להציג את התמונה המלאה ביחס לרמב"ם, להציג את "מי שהוא באמת", ולהצילו מיד כל הכיתות שמבקשות לנכס אותו רק לעצמן. ובכן, קצת צניעות.
זה נכון שדיוקנו המפורסם של הרמב"ם איננו דיוקנו, שאת העלייה לקברו (אם אכן זה קברו) הוא לא היה רואה בעין יפה, ושמעתיקים ומצנזרים שיבשו את לשונו הזהב. כל אלה הם נתונים אובייקטיביים ונכונים.
אך כאשר מגיעים לחוות דעה על לומדי וחוקרי הרמב"ם, והבנת משנתו האמיתית, ראוי מעט להיזהר. כל מי שמעמיק במשנת הרמב"ם מודע לפער העצום שקיים בין ספר משנה תורה ובין מורה נבוכים. לא בכדי חכמינו לאורך השנים ומומחים גדולים למשנתו שהופכים כל אבן למען בירור דעתו מנסים להתמודד עם פער זה במשך שנות דור, ועדיין לא הצליחו לספק לנו תשובות המניחות את הדעת.
 |
|
"זה נכון שדיוקנו המפורסם של הרמב"ם איננו דיוקנו"
|
הרמב"ם מבהיר בעצמו בספר מורה נבוכים כי הוא לעתים הסתיר את דעותיו האמיתיות כדי שלא תהיינה נגישות לכל "מתפרץ" כלשונו, שלא עיין דיו וכבר בטוח מהי האמת. מסגנונו של מקבילי ומהסבריו למשנת הרמב"ם נראה שהוא עונה על הגדרה זו במלואה.
כוונות עמוקות
לאט לך יוחאי. הרמב"ם אכן רומז לא מעט פעמים, הן במורה נבוכים והן במשנה תורה, על נטייתו לאמונת הקדמות ולא לחידוש העולם (ואגב, מספר לא מבוטל של פרשנים לאורך הדורות גם סבר כן בדעתו). גם אם בטוח הנך שהוא סובר אחרת, תן כבוד למורכבות שהרמב"ם מצהיר עליה בעצמו, כאשר הוא מודה שלאמונת החידוש אין כל הוכחה לוגית, ושאף ניתן ליישב את המקראות עם דעת אפלטון; והמבין יבין.
מניין לך לזלזל בדברי החוקרים כאשר הרמב"ם בעצמו מצהיר על חילוק בין אמונה הכרחית ואמונה אמיתית? בלשונך אתה מכנה זאת "שקר הכרחי", אבל זו בסופו של דבר דמגוגיה. ישנם אנשים אשר בילו את רוב חייהם כדי להבין את כוונותיו העמוקות של הרמב"ם במורה נבוכים, והנה בא מאן דהו ומנפנף אותם? כאמור, קצת צניעות.
במאמר מוסגר, גם נטיותיהם של החוקרים כפי שהצגת אותן אינן כבר עדכניות. כיום יש מודעות גדולה בהרבה למפעלו של הרמב"ם בספר משנה תורה, ורבים הם המחקרים שנכתבים על כך. חבל להשתלח בלי להיות מעודכן.
אם ברצונך להציל את כבודו של הרמב"ם, לא זו הדרך. הצג את המורכבות, את העומק. כל מסקנה ברורה וטריוויאלית מעוותת את הרמב"ם עצמו, ואיננה עדיפה על אלו שתקפת. אני מודה, הרמב"ם גדול עלי, אבל גם עליך. הוא גדול על כולנו. קשה להיכנס לנעליים של איש כה ענק, ויותר מכך למחשבתו הרחבה והעמוקה. כל שביכולתנו הוא להקשות, לשאול, להציע במחילה מכבודו פירוש אפשרי. אבל טענות רדודות ודמגוגיות? זה לא הרמב"ם.