בתחילת חודש יולי 2007 נכנסה לתוקף תקנה ממשלתית נועזת, אמיצה וצודקת מאין כמוה: מיחזור צמיגים. האופטימיים שבמומחים מתריעים שאם לא ינקטו פעולות דרסטיות לצורך צמצום המפגע העצום הזה ששמו צמיגים משומשים, נוכל בתוך כעשר שנים לסגור מחוסר מקום כמעט את כל אתרי הטמנת הפסולת הארציים.
התקנה קובעת כי האחריות על איסוף הצמיגים המשומשים והבאתם למיחזור מוטלת אך ורק על אלה שמייצרים ומשווקים צמיגים אלה, ובמקרה של צמיגים מיובאים - על אלה שמייבאים אותם ארצה. ההגיון שעומד מאחורי התקנה ברור: לא ניתן להפיץ מוצר שהוא מפגע פוטנציאלי ולהתנער מאחריות אליו אך ורק משום שהמוצר המדובר נצרך על ידי משתמש קצה.
קשה להאמין, אך במדינה שאנו כל כך אוהבים להשמיץ ולעטר בכינויי "מדינת סמוך" או "אחרי המבול" - במדינה זו תוקנה תקנה שעשויה לסמן תחילתו של מהפך חשיבתי, בתחום המיחזור ובתחום הצרכני כאחד. אמנם, אופוריה זו המתבטאת בתחושת גאווה בתקנות המדינה ובחוקיה, מגיעה לפתע לסיומה בטון צורב ומאכזב כאשר בוחנים מוצר אחר אשר מבחינת ערכי התפוצה שלו מתקדם בצעדי ענק - עלוני פרשת השבוע.
בכל בית כנסת יש הפינה הזו. שם, ליד ארון הסידורים. הגבאי כבר פירק את החבילה שחיכתה לו מיום חמישי בערב על הרצפה מחוץ לבית הכנסת. חבילה תמימה למראה, בדרך כלל עטופה ניילון נצמד, ובתוכה עלוני השבת מכל גווני הקשת הדתית, כל אחד וייחודו, כל אחד תורם את תרומתו לגיוון הטונים בקרב יושבי הספסלים האחוריים של בית הכנסת. המשפחות שמגדירות עצמן רציניות יותר מבחינה דתית יעדיפו לחכות לתום התפילה, לאסוף כמה דפים שההשקפה שבתוכנם קולעת היטב לאמונת המשפחה, ולקחתם הביתה.
כך או כך, הרלוונטיות של עלונים אלה החל במוצאי השבת שבעַרְבָּהּ הם הופצו - כמוה כחדשות של יום אתמול, כמוה כעיתוני סוף השבוע ביום ראשון. אלא שבעיתוני סוף השבוע, כידוע, עוטפים הרוכלים בשוק את דגי יום ראשון. ואילו העלונים שיש לשמור על קדושתם נותרים במקרה הטוב בבית הכנסת. במקרה הפחות טוב הם נצברים בביתם של צרכני הקצה שבכל אחד מבתים אלה כמובן ישנה פינת הגניזה הבלתי נמנעת. אותה פינה שבעבר היה מושם שם בידיים רועדות סידור בלה וישן, חומש שעבר את ידיהם של חמישה בנים ושתי בנות. באותה פינה ממש הולכים ונערמים בשנים האחרונות מאות דפים שהרלוונטיות והעניין שבהם - שואפים לאפס, ואילו הקדושה שבהם, כאילו להכעיס, דבקה בהם ואינה מרפה.
הקדושה אוחזת בטורי הפוליטיקה והאידאולוגיה, ובעצות לנוער המתבגר, ובחידוש הפיקנטי של חבר הכנסת שנשלח מטעמנו והוא דואג לשלוח כמה מילים בחזרה אלינו לעלון, ואיך לא - בפרסומות לאולמות השמחות השונים.
רבנים יקרים: חדשו, רעננו, פרצו דרך, הפתיעו אותנו בפסק הלכה נכון חברתית ונכון תורנית: קבעו שדפים אלה המופצים בסיטונאות והמקבלים יחס סיטונאי - לא תהיה בהם קדושה ולא תחול אף קללה נסתרת על מי מאיתנו שיעז להתייחס לדפים אלה בדיוק באותה דרך שבה מתייחסים אליהם מפיקיהם עצמם. תנו לנו את ההוראה ונעמוד בתור ליד פחי סילוק הנייר (כמובן שלא נזרוק את העלונים לפח אשפה רגיל!) וביחד עם עיתוני סוף השבוע נחזיר אל הטבע את מה שנתן לנו.
ולמפיקי העלונים: עד אשר רבנינו ישעו לקריאה זו (ככל הנראה לא בעשור הקרוב) - נהגו כפי שנוהגים משווקי הצמיגים. בואו ביום שישי קצת יותר מוקדם, וקחו בחזרה את כל העלונים שהשארתם לנו. קראנו את המאמרים, התרשמנו מהחידושים, רשמנו את מספר הטלפון של האולם.