תמיד התגאנו בערבות ההדדית של היהודים בעולם כולו, ובישראל בפרט. תמיד התגאנו בכך שאנחנו לא מפקירים פצועים בשדה הקרב, וזאת גם במחיר של חיי אדם. הגענו לאוגנדה כדי לשחרר בני ערובה, תיכננו מבצעים נועזים להצלת יהודים, חלקם לא יצאו אל הפועל, אבל כוונה הייתה ברורה. המסר היה שאכפת לנו מכל יהודי באשר הוא.
בזמן האחרון קורה משהו לא טוב אצלנו, יש חריקות בעגלת הערבות ההדדית. לא כולנו מכירים את התופעות הללו, אבל המקרים הולכים ורבים, התופעות הולכות ומתגברות ושורש אחד להן. בתודעה הציבורית הכל התחיל כאשר רוכב אופנוע אחד שכב בצומת סואנת ואף אחד לא ניגש לטפל בו, לרגע לאמריקה נדמינו, שם, סיפרו לנו, יכול אדם לשכב מוטל ברחוב ואף אחד לא יגש אליו.
היו שאמרו רק מקרה הוא זה, אין כאן שיטה, אבל אט אט התחלנו לגלות כי המקרה הופך לכלל, חסר בית הוכה בירושלים היה מוטל על הארץ במשך חמישים דקות, אנשים ניגשו אליו אבל לא הגישו עזרה, אפילו לא הזעיקו עזרה. זו עדות לכך שהחיים המערביים מביאים איתם גם דברים רעים, ישנו תהליך של התרחקות בין האנשים. לאט לאט נוצר נתק בין הפרטים בחברה, שכנים הפסיקו להכיר אחד את השני, מעסיק שכח לכבד את עובדיו, עובדים הפכו לעבדים, קפיטליזם בהתגלמותו חסר רחמים.
התחילה מגיפה של "פגע וברח" כל שבוע אנחנו שומעים על פגיעות באנשים בכביש ונטישתם על ידי הנהגים לפעמים זה עלה גם בחיי אדם, נפגעים הושארו בצידי כבישים לדמם למוות. אני אישית הייתי עד לתאונה קלה, שהפוגעת, אשה מן הישוב פשוט לחצה על הדוושה וברחה משם. היא הייתה בעלת הבעה מתורבתת אבל התנהגה אחרת.
החברה המערבית כנראה מתנוונת, אנשים הפסיקו ללדת ילדים, כי הקריירה חשובה יותר. במקום לומר ילדים זו שמחה, התחילו לומר ילדים זו טרחה, אז אם כך בשביל מה. התוצאה הינה מאזן דמוגרפיה שלילי הכל ארצות אירופה, מאזן כזה מכריח לייבא צעירים, זה מצעיד אחורה את החברה.
יסודם של דברים בתרבות המערב הוא העמדת ה"אני" במרכז. אמנם, יש אמת בקביעה כי כל אדם הינו חשוב, אולם ללא תורה ומוסר האינדיבידואל מתחיל להאפיל על הכלל. זו המחלה של תרבות המערב. זה מביא לתופעה שאנשים דואגים רק לעצמם, לא מתפנים לסייע לאחרים, להציל, לטפל. לא מתפנים לגדל ילדים, לא מתיחסים לאחרים. מדינת סדום.
אך אל נתפתה לחשוב שכולם או אפילו רובנו כאלה, זו תופעה שולית. ראוי להדגיש כי יש לנו עם נפלא, עם שמתגייס בעת צרה, שעוזר זה לזה, המקרים המתוארים כאן הם מקרי שוליים, ובכל זאת אנחנו צריכים להיזהר שתופעות אלו לא יתגברו. עלינו לעצור מגמה זו ולהגיד בצורה ברורה לעצמנו ולאחרים, אנחנו לא מוכנים לאבד את הקשר האנושי, את הערבות ההדדית שלנו. עלינו להישאר עם של חסד, בניו של אברהם אבינו שלימד אותנו חסד מהו.
המודעות לתופעות אלו, המלחמה בהן, הבנייה מחדש של הערכים היהודיים שנשחקים בחברה שלנו. לזכור כי הנתינה היא אחד הבסיסים הגדולים שלנו בחיים, היא הבסיס שלנו כמדינה יהודית, לעשות חסד האחד עם השני. לפתח תרבות של כבוד הדדי, של יחס חיובי לזולת, לבנות משפחה יהודית עניפה, לקבל את האחר ואת השונה ולנסות לשפר את החברה גם במצוות שבין אדם לחבירו וגם במצוות שבין אדם למקום. להיות "תלמידי חכמים שבארץ ישראל המנעימים זה לזה בהלכה".