בשבועיים האחרונים למדנו לעומקם את סיפוריו של חוני המעגל, וראינו שאצל חוני הכל היה מיידי. התייחסנו למעבר של חוני ממצב מיידי ישיר, למצב שבו ההשפעה המיידית של חוני כבר לא הייתה ישירה, אלא מיסטית, השפעה ללא אמצעי אך גם ללא מגע. כמו בחלום.
כעת נעסוק מעט בסיפורי ההמשך שמובאים בגמרא בתענית (כג:), שלעניות דעתי הם מובאים במטרה לפתח את הרעיון שעולה בסיפורים של חוני.
הקדמה קצרצרה - הניתוח נוגע במהלך הגמרא בתענית בלבד. כלומר, אין לי כוונה להביא כאן את הניתוח הנכון היחיד של הסיפורים עצמם, אלא את כוונת העורך הבבלי שהביא את רצף הסיפורים בצורה הנוכחית.[1]
אתמקד - התמקדות כללית מאוד - בשלשה סיפורים:
- 1) אבא חלקיה, בן בנו של חוני המעגל.
- 2) חנן הנחבא, בן בתו של חוני המעגל.
- 3) ההבדל בין תקיפי א"י לבין חסידי בבל.
אבא חלקיה
סיפורו של אבא חלקיה מתחיל בקביעה ברורה, שכמו חוני, גם נכדו היה בעל ניסים ו"קו פתוח" עם הקב"ה; תמיד כאשר העולם היה זקוק לגשמים שלחו שני ת"ח נציגים לאבא חלקיה, שביקש רחמים שהביאו גשם. לאחר האפיון הכללי, מסופר סיפור, שבפשטות הוא הדגמה של הקביעה הנ"ל.
הסיפור יחסית ארוך, ונספר אותו בקצרה, תוך השמטת חלק מהפרטים:
פעם אחת היה צורך בגשם, שלחו זוג ת"ח לאבא חלקיה שיבקש רחמים. הלכו לביתו ולא מצאוהו. הלכו לשדה ומצאוהו עובד. שאלו בשלומו והוא לא הגיב. מכאן ואילך ראו השניים דברים מתמיהים נוספים שעשה אבא חלקיה (על שלב זה ברצוני לדלג). כשהגיעו לביתו, ולאחר שהוא ובניו אכלו לשובע, אמר אבא חלקיה לאשתו: "אני יודע שהחכמים באו כדי לבקש גשם. בואי נעלה לגג ונבקש רחמים. ייתכן שהקב"ה יתרצה ולא נשמור את הזכות לעצמנו". ובכן, עלו הצדיק ואשתו לגג ועמדו בתפילה, זה בזווית זו וזו בזווית זו. מייד עלו עננים מהכיוון של הצדקת. ירד אבא חלקיה ושאל את האורחים בתמימות: "לשם מה באתם?" אמרו לו: "חכמים שלחו אותנו אליך שתבקש רחמים" אמר להם: "ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה..." אמרו לו: "אנחנו יודעים שהגשם ירד בזכותך, אלא תסביר לנו בבקשה כמה דברים שתמוהים בעינינו". בשלב זה, אבא חלקיה מסביר להם שלא הגיב ל"שלום" מחשש לבזבוז זמן ולקבלת משכורת לחינם.
יש בסיפור זה כמה נקודות תמוהות. ראשית, הרי ברור מתחילת הסיפור מה משחק התפקידים! שני ת"ח באים לצדיק ובזכותו הגשם אמור לרדת; אז למה צריך את כל ההצגה הזאת? כשאבא חלקיה יורד מהגג ואומר "ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה" זה נשמע מאוד תלוש ואירוני... השאלה מתחדדת לאור תגובתם של השניים: אל תעבוד עלינו, כי אנחנו יודעים בדיוק מה קורה פה. רק לא ברור לנו למה עשית את כל הקונצים האלו עד עכשיו.
נראה, שאבא חלקיה הוא דמות חידתית כזאת, שמתנהג בצורה לא מקובלת ומעוררת סימני שאלה רבים. הוא לא דמות שמתקשרת בצורה טבעית עם החברה הסובבת אותו. הוא חי כמה רמות מעל בני האדם הרגילים. אבל חשוב להדגיש שהוא מתקשר! אבא חלקיה משפיע על סביבתו ולא מתעלם. התקשורת היא עקיפה, יש לו לאבא חלקיה ערוצים משלו ליצור מגע עם אנשים.
מאופיו של אבא חלקיה, שמתאים מאוד לצאצא של חוני המעגל, נגזר גם העניין של ההסתרה. אבא חלקיה, כמו חוני, משפיע באופן ישיר ומיידי על העולם, אולם בערוץ אחר, לא נראה לעין אנושית רגילה.
חנן הנחבא
על חנן הנחבא, בן ביתו של חוני המעגל, מסופר סיפור דומה. כשהיה צורך בגשם, שלחו שני ילדים מה"חדר" לחנן הנחבא, והם אחזו בשולי בגדו ואמרו: "אבא אבא תביא לנו גשם". אמר חנן לקב"ה: "ריבונו של עולם, עשה בשביל אלו שאין מכירין בין אבא שנותן גשם לאבא שלא נותן גשם". והגמרא חותמת בהסבר לכינוי "הנחבא"; בנימוק הבא: "שהיה מחביא עצמו בבית הכיסא".
הקשר הלשוני לחוני המעגל זועק - חוני וחנן. עסקנו בחלק א באותיות ח"ן ובמשמעותן. ראינו שחן זה איזשהו קסם ילדותי שנובע דווקא מהדוגריות. אבל אצל חנן הקסם הזה נחבא, כמו אצל חוני ואבא חלקיה בסיפורים הקודמים. הכל נעשה "מאחורי הקלעים". רואים ואינם נראים...
נקודה ספרותית מעניינת מאוד...
יש מוטיב מעניין שניתן להצביע עליו אצל אבא חלקיה וחנן הנחבא. שניהם מכניסים את עצמם בצורה כלשהי לנעליים של הקב"ה. (אגב, זוכרים את חוני שמתייחס לקב"ה כמו בן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו?) ההתייחסות וההשפעה שלהם על העולם, כפי שתיארנו עד כה, דומה מאוד להנהגתו ולהשגחתו של הקב"ה את ברואיו; נסתר אך קיים, נוכח אף על פי שאיננו חשים אותו.
עכשיו שימו לב. אני חושב שיש משחק מילולי מרתק בסיפורו של אבא חלקיה. לאחר שהוא ואשתו עמדו על הגג והתפללו ועלו עננים מהכיוון שבו אשתו עמדה, נאמר כך: "כי נחית", כלומר, כאשר ירד, אמר אבא חלקיה לחכמים: "למה באתם" וכן הלאה... את המילים "כי נחית" ניתן להבין בשתי צורות: א. כאשר ירד הגשם. ב. כאשר ירד אבא חלקיה מהגג. אפשרות א הגיונית מפני שבאמת לא מסופר בפירוש על ירידת הגשם, ואפשרות ב הגיונית בגלל ההמשך - דו שיח בין אבא חלקיה לבין השניים שנשארו בקומת הקרקע. בכל אופן, יש כאן משחק מילים יפה, שמשווה בעדינות רבה בין אבא חלקיה לקב"ה; ירידת אבא חלקיה מהגג מצטיירת בדמיוננו כגשם שיורד מהשמים...
כמו כן, המדרש קושר בין חנן הנחבא לריבונו של עולם, על ידי זה שהילדים מבקשים ממנו שיוריד גשם, והוא באמת שם לב לכך שהם מתבלבלים בינו לבין הקב"ה.
ברור שאבא חלקיה וחנן הנחבא לא מסוגלים להוריד גשם כמו שהקב"ה מסוגל, אך המדרש גורם לנו להסתכל על שתי דמויות מופלאות אלו כנשגבות עד כדי כך שהם כאילו יכולים להוריד גשם ממש.
במקום סיכום
ניתן להרחיב את הדיבור עוד ועוד אודות סיפורם של חוני ומשפחתו, והדברים יפים ועמוקים. ברצוני לרמוז כאן להמשך הגמרא בתענית, שבה עסקנו בסדרת השיעורים האחרונה. בהמשך לסיפור על חנן הנחבא, הגמרא אומרת: "בוא וראה מה בין תקיפי ארץ ישראל לחסידי בבל" וממשיכה בסיפורים השוואתיים בין חכמי בבל לבין חכמי ארץ ישראל. כדאי לעיין שם בגמרא מה באים הסיפורים האלו ללמד, ואיך זה מתקשר למה שראינו על חוני ושות.
יש לי המלצה קטנה למי שמעוניין בעיון נוסף: כדאי לבחון היטב למה מתכוונת הגמרא במושגים "תקיפי" ו"חסידי"... בעד מי הגמרא? בעד מי אתם?
[1] סיפורו של אבא חלקיה, למשל, מופיע בתלמוד הירושלמי בהקשר אחר, מנותק מסיפורי חוני, וגיבור הסיפור הוא לא אבא חלקיה אלא מישהו אחר.