את ההמלצה לעזוב את ההסדר קיבלתי אישית ממפקד בה"ד 1. סיימתי תפקיד כמפקד צוות וביקשתי העברה לגדוד מבצעי. המ"פ והמג"ד שלי המליצו, מפקד הבסיס סירב. 'בנסיבות אלו הברירה היחידה היא לעזוב את הישיבה', חתם המפקד ברמיזה עבה וברורה. הצדעתי ויצאתי.
אין לי טענות על עצם הסירוב, הוא היה לגיטימי ומובן. עם זאת, כאב לי מאוד היחס ששידר המפקד למסלול ה'הסדר'. האם יש רק תרומה אחת שניתן לתרום למדינה הזאת - שירות באורך של שלוש שנים? כל השאר לא רלוונטי?
יכולתי לוותר על מסלול ההסדר. האם בעקבות זאת הייתי תורם יותר למדינה? בעשרים השנים האחרונות זכיתי לעסוק בחינוך של בני נוער. כדי לחנך ולהשפיע צריך ללמוד הרבה ולהתפתח. אם הייתי שומע אז לעצתו של המפקד, לא היו בי את אותם מטעני תורה ודעת שקיבלתי בישיבה. האם החברה והמדינה באמת היו מורווחות מכך שהייתי משלים ארבע שנות קצונה?
* * *
לא אמנה כאן את מעלותיו ופירותיו המרובים של מפעל ה'הסדר'. במקום זאת אציג חלק מחברי למחזור שבו למדתי בישיבת הר-עציון. שנתון אחד, בישיבה אחת. יראה הציבור וישפוט.
יש לנו במחזור ראש ישיבה תיכונית ברעננה, וראש אולפנא בצפת. יש לנו את אחד מראשי ישיבת ההסדר 'פתח תקוה' המתחדשת, ואת הרב חיים נבון, רב קהילה ורב פעלים. יש לנו רב של היישוב החילוני כפר סירקין ורב בכפר חסידים. יש לנו רב שעלה בילדותו ברגל מאתיופיה ומכהן כיום כרב של קהילה ישראלית. יש לנו מחנך נערץ ומשפיע באופקים, ומנהל תיכון בבאר שבע. והרשימה עוד ארוכה...
אני משער שההמלצה ממפקד בה"ד 1 לעזוב את ה'הסדר' הייתה מופנית גם לחברי המוזכרים למעלה. האם המדינה והחברה שלנו הפסידה מכך שהם בחרו במסלול ההסדר? האם החבורה המופלאה הזאת תורמת למדינה פחות מחבריהם ששירתו 36 חודשים?
תיאורטית, ניתן לשרת 36 חודשים ולאחר מכן ללמוד בישיבה. תיאורטית כן, מעשית לא. ארבעים שנות ניסיון של מסלול ההסדר מלמדות, שלמעט מקרים בודדים וחריגים, זה לא עובד. אחרי 36 חודשי שירות, מעטים מסוגלים להתיישב 5-6 שנים רצופות וללמוד תורה ברצינות וביסודיות.
* * *
אם מתחילים עם חשבונות שירות אפשר גם להשוות בין חייל הסדר קרבי שמשרת במשך השבוע 24 שעות כפול 7 ימים, לבין חייל ג'ובניק שמשרת במשך השבוע 9 שעות כפול 5 ימים. ועוד לא ספרנו את חודשי המילואים. החשבונות הללו לא יובילו אותנו לשום מקום. צריך להסתכל על המכלול ועל התרומה לחברה ולמדינה.
אחרי הסיכול הממוקד שמתבצע כעת ל'הסדר' - מניין נגייס אנשי חינוך ורבנים שיהיו קשובים לצרכי הציבור? מהיכן נביא רבנים שמחוברים לחברה הישראלית? אילו רבנים יחתנו אותנו ויפסקו לנו הלכה? מי ילמד תורה את הילדים שלנו? מי יתמודד בדור הבא על משרת הרב הראשי?
האם אנו רוצים לחזור לר"מים החרדים שלימדו את הדור הקודם בישיבות התיכוניות? האם 1,800 העילויים החרדים הם שימלאו את תפקידי החינוך והרבנות במגזר הדתי לאומי ובחברה הישראלית כולה?
* * *
נכון. יש בעיות בהסדר. יש בחורים שלא לומדים. יש בחורים שמתנשאים ומשתמשים בדת כקרדום לחפור בה. יש לנו, בישיבות ה'הסדר', המון עבודה לעשות. עלינו לפעול במרץ כדי לטפל בבעיות החמורות הללו.
אבל, בעיות יש בכל מקום. באקדמיה, בצבא, במשרדי הממשלה, אפילו במערכת החינוך. האם בגלל הבעיות הללו צריך להשמיד להרוס ולאבד? שגינו בישיבות ההסדר ולא טיפלנו מספיק טוב בבעיות הללו. האם זו סיבה להעניש את המדינה בכך שלא יהיו ישיבות הסדר?
צריך ללחוץ על ההסדר להתייעל. צריך ללחוץ על ההסדר לנקות את האורוות. צריך לדאוג שהמסלול יהיה כמה שיותר טוב. אבל באותה עוצמה ונחישות, צריך גם לדאוג ולשמר את המסלול היקר והחשוב הזה.
* * *
על כל ספורטאי שזוכה במדליה, צריך להשקיע בעוד אלף ספורטאים אחרים. על כל מדען שזוכה בפרס נובל, צריך להשקיע בעוד אלף מדענים אחרים. על כל ראש ישיבה ורב שכונה צריך להשקיע בעוד מאה אנשים אחרים. בנוגע לציבור החרדי - מבינים זאת היטב. לכן משאירים להם 1,800 בחורי ישיבה בכל שנתון. אבל מה יהיה עם הציבור שלנו? מי ישמור על הגחלת שלנו?
המאמר יתפרסם בשבת הקרובה בעלון "שבת בשבתו"