כשלמדתי באוניברסיטה, שאלה אותי פעם מרצה ידועה מהחוג לפילוסופיה: איך אתה יכול להאמין בתורה? ומה עם העדויות של האבולוציה? נדהמתי לשמוע שזו הטענה שיש לה כנגד אמונתנו. עניתי לה: על השאלה הזאת כבר השיבו לפני מאה שנה. פרשת פיטוריו של ד"ר גבי אביטל ממשרד החינוך העלתה שוב לכותרות את ההתנגשות-לכאורה שבין האבולוציה לתורת הבריאה היהודית. אינני רוצה להתייחס לעצם הפרשה, שאיני בקיא בפרטיה. אני רוצה להתייחס רק לשאלה העקרונית: האם באמת יש בנושא זה התנגשות בין התורה לבין המדע?
לפני שנים רבות כבר דחה הרב קוק בתוקף את הטענות הללו. הוא הסביר שפרק א של ספר בראשית אינו מתיימר כלל לספק לנו עובדות מדעיות על דרך הבריאה: "התורה ודאי סתמה במעשה בראשית, ודיברה ברמיזות ומשלים, שהרי הכל יודעים שמעשה בראשית הם מכלל סתרי תורה, ואם היו כל הדברים רק פשוטם - איזה סתר יש כאן?!... והעיקר היא הידיעה העולה מכל העניין לדעת ד, וחיי המוסר האמיתי..." (אגרות הראי"ה א, אגרת צא).
התיאור הסכמתי של הפרקים הראשונים בספר בראשית אינו ספר מדע. הרי ממילא אי אפשר להבין, לפי הפשט, איך נברא האור לפני המאורות, ומה משמעות הביטוי "יום אחד" לפני בריאת השמש, ועוד ועוד. אלא ברור שכל זה נאמר על דרך הסוד והמשל, כדי להעביר מסרים רוחניים. ואם כך, התורה יכולה לקבל כל עמדה מדעית בנוגע להתפתחות הבריאה. כך הוסיף וכתב הרב קוק בנושא זה: "שאין זה כלל עיקר של תורה לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו. העיקר הוא התוך, ההסברה הפנימית שבהעניינים..." (שם, אגרת קלד).
התורה אינה דוחה בהכרח את תיאוריית האבולוציה. להפך, טען הרב קוק; תפישת האבולוציה משתלבת היטב בתפישת העולם הקבלית: "תורת ההתפתחות ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות" (אורות הקודש ב, עמ תקנה). למה התכוון הרב קוק?
האבולוציה כשלעצמה אינה תורה כפרנית כלל. היא מעידה על התפתחות בעולם, מהמינים הפשוטים אל המורכבים יותר. כל התפתחות נראית כמעידה על קיומו של מתכנן ומוביל בעל תבונה. אם כך, דווקא תפישת התפתחות המינים מתאימה היטב לתפישה שבורא שמים וארץ מכוון את התנהלות הבריאה, מקדם ועד ימינו. ודאי שתפישה זו הולמת את גישתו של הרב קוק, שראה בעולם התקדמות והתפתחות מתמידות לקראת האלוקים.
דרווין ניסח תיאוריה שמצליחה להסביר את התפתחות המינים, בלי להזדקק לקיומו של מכוון מלמעלה. זו תמצית הדרוויניזם. אך גם אם מְאמצים את האבולוציה, אין הכרח לאמץ את הפרשנות שנתן לה דרווין. הרב קוק רומז לכך שנקל מאוד לאדם דתי לקבל את התפישה שהקב"ה ברא את האדם על ידי התפתחות הדרגתית מבעלי חיים נחותים יותר. לא מוטציות אקראיות היו כאן, אלא יד האלוקים. אם איש דתי יכול להאמין שהקב"ה ברא את האדם מן העפר, מדוע יקשה עליו להאמין שחומר הגלם לבריאת האדם לא היה עפר, אלא קוף?
צריך לזכור עוד נקודה. העימות בין ספר בראשית לבין ממצאי המדע בתקופתנו אינו חריף יותר מאשר בתקופות קודמות, אלא להפך. הרמב"ם היה צריך להתמודד עם תפישה מדעית-הגותית שגרסה שהעולם היה קיים תמיד, ולא נברא מעולם. רק באמצע המאה העשרים אימצו המדענים את גישת "המפץ הגדול", שכבר קרובה הרבה יותר לתפישת הבריאה המקראית. השאלה האם העולם נברא לפני חמשת אלפים שנים או חמש מיליארד שנים, היא חריפה הרבה פחות מהשאלה האם בכלל הייתה בריאה.
הרבה גישות הוצעו ליישוב הסתירות-לכאורה שבין דת למדע. כאן ניסינו רק להציג על קצה המזלג את הגישה שנראית לי המרכזית והפורייה ביותר. ולסיום דברינו, נחזור ונדגיש את היסוד המרכזי: התורה אינה מתעניינת במידע מדעי, אלא בערכים רוחניים. לא כל כך אכפת לתורה מנוסחאות מדעיות; אכפת לה הרבה יותר מדרכי התנהגותו של האדם ומאורחות חייו. משום כך, לא כל כך חשוב לדעת האם האדם היה שייך פעם לעולם החיות; מה שחשוב באמת הוא האם האדם הצליח להיחלץ משם.
המאמר המלא עומד להתפרסם בעלון "עולם קטן"