על רקע מכתב הרבנים שקראו שלא להשכיר דירות לערבים, קריאה פוליטית אשר התפרסמה כפסק הלכתי, נדרש הרב יובל שרלו, ראש ישיבת פתח תקווה, לשאלת התוקף ההלכתי של גילויי דעת מסוג זה.
האם דעתם של רבנים היא דעת תורה מעצם היותם מביעים דעה? לעתים כן ולעתים לא", טוען הרב שרלו. בתשובה לשאלה שהתפרסמה באתר "מורשת" טוען הרב כי "התורה לא נתנה התחייבות לרבנים כי כל מה שהם יביעו בשמה - זה באמת דעת תורה. אם העמדה מנומקת מכיוון תורני, גם אם לאו דווקא הלכתי, והיא קשורה לתורה - זו דעת תורה שלהם; אם העמדה היא עמדה שהם עצמם טוענים אותה ככל האדם, גם אם הם אומרים שזה בשם התורה - הדבר אינו הופך את זה לדעת תורה".
עם זאת, טוען הרב שרלו, "לרבנים מותר להביע את דעתם ואין נושא שלא ניתן לראות בו נושא פוליטי ועל כן קו החלוקה אינו אפשרי". "מעבר לכך", מציע הרב שרלו בנימה מסוימת של ביקורת, כי "יהיה נכון יותר לומר דעתי בתורה ולא דעת תורה, בשל העובדה שיש התנשאות בקביעה שזו דעת תורה".
בתשובתו קובע הרב שרלו כי "יש לשקול כל מקרה לגופו. אם הרב מראה כיצד דעתו יונקת מעולם התורה - בין מהלכות מפורשות ובין מאתוס תורני שהוא מבסס - ניתן לקבוע שזו דעתו בתורה; אם הוא מנמק נימוקים פוליטיים (כגון הערכת מצב ביטחונית) זו אינה דעתו בתורה, אלא זו דעתו".