ש: מה אומרת ההלכה כשאדם בונה בית בקרקע של אדם אחר בין שהוא יהודי או ערבי?
ת: אני מבין שזו לא שאלה עקרונית בהלכה, אלא במקרה של עמונה, שהבג"ץ פסק שעל המתיישבים לפנות את המקום מפני שהם השתלטו על אדמות ערביות פרטיות. התשובה מתחלקת לשלושה חלקים:
א. איך פתאום יש קרקעות בארץ ישראל השייכות לערבים?! הם קנו מדוד המלך? הם קנו מבר כוכבא? הם קנו מיהודה מכבי? ואם באמת היו הקרקעות שלהם, כיצד זה שאותם הערבים עצמם לא ידעו על כך עד כה, וכאשר זה נודע להם, הם הופתעו מאוד על המתנה הזאת הנופלת להם מן השמים, שכידוע הם לא ישבו על אדמות אלה ולא עיבדו אותם, שהרי בוני היישוב עמונה הקפידו מאוד להתיישב רק על אדמת טרשים, ואפשר לעיין בצילומים של עשרות שנים שלא היה שם ולו בית אחד, ואף לא עץ אחד. אולי מישהו יהיה מוכן להסביר כיצד בדיוק אותם הערבים נעשו הבעלים של אותן הקרקעות?
ב. הבג"ץ עונה: מלך ירדן חילק. אבל זה מעניין מאוד לדעת שמלך ירדן הוא בעל הבית על ארצנו. זאת ועוד, מלך ירדן עצמו התנה שאם לא יעבּדו את אותן אדמות ולא ישלמו מסים, בתום מספר שנים הן תחזורנה למלך. אם כן, הן חזרו אליו, ועתה הן אדמות מדינה. על זה השיב הבג"ץ: נכון שלפי מלך ירדן אדמות אלו חזרו למדינתנו, אך אנו מחמירים יותר ממלך ירדן, כל המחמיר תבוא עליו ברכה. אך אנו פוסקים כמלך ירדן ולא כמלך ירדן - כמלך ירדן שהאדמות יועברו לאותם ערבים ולא כמלך ירדן שזה נשאר אצלם על אף שלא מיצו בעלותם. אנו פוסקים שזה שלהם, ועתה זה החוק. חוק זה חוק.
ג. גם במצב כזה, אנחנו מוכנים לשלם על הקרקעות. מרן הרב קוק כתב לקרן הקיימת לישראל שאנו עושים לפנים משורת הדין ומשלמים לערבים על אדמות שבעצם הן שלנו, כי אנו רוצים לקיים ואהבת לרעך כמוך אפילו כלפי הגויים. כך עשה אברהם אבינו כשהוא קנה את מערת המכפלה, כך עשה יעקב אבינו כשהוא קנה את השדה בשכם וכך עשה דוד המלך כשהוא קנה מארונה את הר הבית. (מאמרי הראיה עמ' 253). ואכן אנשי עמונה החמירו וקנו את רוב הקרקעות וגם עתה הם מוכנים לשלם לערבי פרטי עבור האדמה שאינה שייכת לו.
ש: אבל כתוב בהלכה שדינא דמלכותא דינא? וחוק זה חוק.
ת: דינא דמלכותא דינא, אבל גזלנותא דמלכותא לא דינא. חוק מפלה אינו חוק. גם לטוענים שאלו אדמות ערביות, די שאנשי עמונה ישלמו. יש תקדים משפטי על ישוב שהוקם על אדמה פרטית של יהודי, ופסק בית המשפט: אי אפשר לעקור משפחות שזה מרכז חייהן, אי אפשר להרוס ביתם, אלא כיון שהישוב הוקם בתום לב, די בכך שיפצו את הבעלים. גם הערבים בנו בתים בתום לב על קרקעות של יהודים. לא צריך להרוס את הבתים ,אלא הם צריכים לשלם ליהודים. ואם זה באמת קרקעות של ערבים, שכאמור זה קשה להבין,לא רק תושבי עמונה בנו בתום לב אלא גם משרד השיכון אישר להם בתום לב וחברת חשמל חיברה בתום לב . לכן יש פה עוול. הבצ"ץ טעה בפסיקתו. לפעמים גם שופטים טועים.
ש: אז לא לציית להם?
ת: לא אמרתי את זה. אמרתי שזו פסיקה שהיא שקר וכזב. לכן צריך להילחם נגד פסיקה זו.
ש: ברובים?!
ת: חס ושלום! לא אמרתי את זה ואם אתה אומר דבר כזה צריך לשים אותך בכלא... אלא צריך להילחם ברמת ציבורית. צריך לשנות את דעת הקהל. אפשר להפגין.
ש: אז אם הצבא בא לפנות, צריך לארוז ולצאת?
ת: אסור להרים יד על חייל. זאת ועוד, זה הבל לחשוב שאפשר לנצח את צה"ל. צה"ל ניצח במלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ועוד. כמה חבר'ה לא יוכלו לנצח אך צה"ל... ובכלל אסור להתעמת עם צה"ל. בראשית מפעל ההתנחלות מעשה ונתקלו המתיישבים בהתנגדות של הצבא. הקימו כמה אוהלים אך עקב ההתנגשות עם הצבא, רבנו הרב צבי יהודה קרא לכולם לחזור. ישבו רבנים חשובים ופרופסורים חשובים בביתו של רבנו, ופה אחד אמרו כולם שמוכרחים לחזור לשם. אז רבנו הרעים בקולו ושאל: "הֵרימו יד על חייל"? כולם שתקו, פחדו ולא ענו. רבנו חזר על דבריו בקול רועם: "הרימו יד על חייל"? שתקו. אך רבנו לא ויתר וצעק "הרימו יד על חייל"? אז, הם הודו שכן. אמר רבנו: "אם כך, תישארו פה. אל תעלו לשם". רבנו לא התיר להם לעלות לשם שוב. רק אחרי שדיבר אתם באריכות על הנושא, והם קיבלו על עצמם לא להרים יד על חייל, נתן להם רבנו אישור. צה"ל זה אנחנו ואנחנו צה"ל. היום אני בצה"ל ואתה מקים מאחז, מחר אתה בצה"ל ואני מקיים מאחז. צה"ל זה שלנו, זה לא הצבא הטורקי או הצבא הבריטי.
ש: האם כל הרבנים מסכימים אם הרב?
ת: אני יודע שאתה צריך פרנסה אז אתה רוצה אקשן...
ש: זה לא בסדר שאני צריך פרנסה?
ת: זה בסדר גמור אבל זה לא הנושא שלי. הבעיה לא צה"ל אלא פסיקה מעוותת של הבג"ץ וצריך להילחם נגדה.
(עבר שכתוב ועריכה מראיון עם הרב אבינר ברדיו קול ברמה)