האדם הוא טוב בטבעו ככתוב (קהלת ז כט): "אשר עשה האלקים את האדם ישר" אלא ש"החשבונות הרבים" גרמו לאדם לעוות את דרכו. על כן, במצבו הנוכחי אי אפשר להשאיר את ההתנהלות המוסרית של האדם להחלטה שרירותית של כל אחד ואחד, ולפיכך הנחיל לנו בורא עולם תורה ומצוות, שהן ההנחיות המינימליות שהאדם הרוצה לממש את טבעו המוסרי, צריך לקיימן בחיי יום יום שלו.
על הקשר בין המוסר הטבעי של האדם לקיום התורה והמצוות כותב הראי"ה קוק בספרו אורות התשובה (פ"ג ג): "יראת חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי (עיין עין אי"ה שבת פרק ד אות א שכתב:: "וכלל תורת בני נח הנם יסודי המוסר הטבעי) והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחס לכל חטא ועוון מצד התורה והמצווה מורשת קהילת יעקב". וממשיך שם הראי"ה וכותב: "ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם על ידי תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים ותלמוד תורה של קביעות עתים לתורה להמון הרחב, ואי אפשר שיחזור ישראל לאיתנו לחיות חיים טבעיים כי אם כשישוב לו גם טבעו הרוחני בכל מלואו".
יחד עם החובה לשמור על מערכת חוקים מחייבת, אין החברה האנושית יכולה לקיים את חייה על מידת הדין בלבד, כשהאמירה "מה חובתי ואעשה" היא המנחה את אנשיה, ועל כך אמרו בגמרא (ב"מ ל ב): "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין". לכן אין לאדם כפרט ולחברה ככלל להסתפק בשורת הדין בלבד אלא עליהם לעורר את ההתנדבות ולעשות לפנים משורת הדין.
בהקמת המשכן אנו מוצאים את חשיבות ההתנדבות שבלעדיה אי אפשר היה להקים את המשכן, ועל כן כתנאי מוקדם לתרומת המשכן הציבה התורה את נדבת הלב ככתוב: "מכל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". בהתנדבות הזו אין התורה מסתפקת בתרומה כספית להקמת המשכן, כמו במצות מחצית השקל שנצטוו לתת עשרים גרה השקל, אלא בהקמת המשכן נתבקשו ישראל לתת את חומרי הבניין עצמם הנחוצים להקמת המשכן, כמו "זהב כסף ונחושת" או "תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים" וכן "עורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים", אע"פ שהיו יכולים לנדב כסף ובכסף לקנות את החומרים הללו.
את הצורך להביא את החומרים עצמם ולא כסף מסביר המגיד מדובנא: בבניית המשכן רצה הקב"ה בעיקר את נדבת הלב, את הרצון הטוב של כלל ישראל, כמו שנאמר על מקדש שלמה: "אפיריון עשה לו המלך שלמה... עמודיו עשה כסף רפידתו זהב... תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", והכוונה היא שהאהבה צריכה להיות רצופה בתוך חומרי המשכן. ומפני שהמשכן נעשה בהתנדבות לא שלטה בו יד אויב כמו שמובא באליהו רבה (סוף פרק כה): "ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת לבם, וקשה לפני הקב"ה להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבת לבם, ולעתיד יבוא הקב"ה וישרה בתוכו כמדה הראשונה" וכן אמרו במדרש הגדול: "משכן שהתנדבו אותו בכל לב לא שלטה בו עין, אבל מקדש (הכוונה למקדש הראשון והשני) שהתנדבו אותו בלא לב שלטה בו יד אויב".
המאמר פורסם בעלון "באהבה ואמונה" של מכון מאיר