אמת, דין ושלום
"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך"
על שלושה דברים העולם עומד; על הדין, ועל האמת ועל השלום. תן דעתך שאם הטית את הדין, אתה מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו. אמר הקב"ה: הנפש והדין נתונים בידי, שמרו את הדין ואני אשמור את נפשותיכם; מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין, נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, שנאמר: שפטים ושטרים תיתן לך ...אשר ה' אלהיך נתן לך". (רבה ה, א; ד; ו).
לתקן כל מעוות
"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך"
כותב רבנו בחיי בן רבי אשר מסרגוסה: "נסמכה פרשת שופטים לפרשת רגלים, להודיענו שאף על פי שישראל עולים לרגל שלוש פעמים בשנה, ושם יימצאו הכהנים, הלוויים ומורי התורה, והם יכולים לשאול מהם התורה והמצוות ואיך יתנהגו בהן, והם יתירו להם כל ספקותיהם. אף על פי כן, מצווה מוטלת עליהם למנות שופטים בכל עיר ועיר. ושופטים הם החכמים יודעי דת ודין שנותנים את הדין, ושוטרים הם המכריחים את הדין, אלו בעלי מקל ורצועה הסובבים בעיר ומשוטטים בחוצותיה לתקן כל מעוות, ולצדק המידות והמשקלות, וכל זה על פי השופטים ומצוותם"..
שיקול דעת שיפוטי
"שפטים...ושפטו את העם משפט צדק"
גם אילו אמר הכתוב: "ושפטו את העם" ולא היה מוסיף "משפט צדק", היינו מבינים שכוונת התורה למשפט צדק, כי משפט שאינו צדק אינו משפט אלא משפח, כנאמר (ישעיה ה,ז): "ויקו למשפט והנה משפח". מכאן שתביעת התורה ל"משפט צדק" אינה רק לעשיית דין כחוק, אלא להרבות יותר מזה. השופט נקרא לעשות לא רק דין, אלא גם חסד וצדקה, כמשמעותה הרחבה של המלה "צדק". התורה דורשת מהשופט לא להישאר צמוד לסעיפיו היבשים של החוק, אלא לראות גם את האדם אשר ניצב בפניו למשפט. לא תמיד הולמים סעיפי החוק את מצבם של העומדים מול השופט. לעתים נדרש השופט להבין את מצבו הנפשי, החברתי והחינוכי של העומד בפניו לדין, ורק אז יוכל להגיע למשפט צדק. (לקראת שבת).
במקל וברצועה
"שפטים ושטרים"
"שפטים" – דיינים הפוסקים את הדין; "ושטרים" – הרודין את העם...במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט" (רש"י). "במקל וברצועה" – ולא בחרב ובחנית ב"נשק חם", כמשטרים מדכאים. גם זאת, רק אחרי מתן פסק-דין, כדי להבטיח את חופש הפרט של האזרח והגר, ולא על פי רצון השוטר ושרירות ליבו. (אזנים לתורה).
תורה אחת תהיה לו ולך
"שפטים ושטרים תתן לך"
רבי יעקב מפולאנה היה אומר: "תתן לך" – חומרה שאתה נותן על זולתך, תיתן גם לך לעצמך; וכן גם להפך, שלא תאמר; אתה יהודי פשוט, ומותר לך, אבל אני ירא ושלם ולי אסור – אומרת התורה: "שפטים ושטרים תתן לך" – לו כמו לך, ולך כמו לו, תורה אחת ולא שתי תורות, "אשר אני נותן לך".
במקום שאין אנשים
"שפטים....לא תטה משפט"
"תתן לך" – אזהרה לגדולי ישראל שלא יברחו מן השררה במקום שאין אנשים הראויים להתמנות. ואף שגדולי החכמים ברחו משררה וגדולה, אמרו חז"ל (אבות ב, ה): "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש"; והזהירו (סוטה כב, א): "מהו שאמר הכתוב (משלי ז, כו): 'כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרוגיה" – 'כי רבים חללים הפילה' – זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה; 'ועצמים כל הרגיה' – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה". ואומר הכתוב: "לא תטה משפט", שאם יתמנו שופטים שלא הגיעו להוראה וישפטו שלא כהלכה, מפני שאתה סירבת להיות שופט, יהיה עוון הטיית הדין על ראשך.