נדמה שאין קלישאה בשפה העברית כמו המילה שלום, מילת המפגש בין אנשים, התקווה בין לאומים, הכמיהה ליצור בתוכנו שלום. יחד עם זאת, כמה לא מפתיע לגלות כי המדד הפנימי שלנו בריכות ה"שלום" רחוק מלהיות משביע רצון.
וזו לא רק סיבה לדאגה: כמנהלי חברות, ראשי צוותים ומובילי קהילות, יש לנו צורך חיוני בשלום בין אנשי הצוות. אבל רגע, מהו השלום המיוחל, בעצם?
יש שיניחו באופו אוטומטי ששלום פירושו "היעדר מלחמה", היעדר עוינות, אי-מריבה או מצב שבו אין קרע בין האנשים. זו תגובה חלקית לחלוטין, כותב רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, בפירושו לפרשת השבוע.
פרשת השבוע פרשת נשוא
אי מלחמה היא במקרה הטוב אדישות. זה עדיין רחוק מההרמוניה המצופה מעיתות שלום. אני מניח שגם קבוצת נוסעים אקראית בקרון רכבת הנוסעים יחד לנקודה מסויימת, אין ביניהם מצב של מלחמה. אך אין זהו השלום.
שלום הוא קשר אמיץ ופנימי של כלל האנשים במדינה, קהילה, חברה או ציבור. קשר המבוסס על אמון בערכים משותפים. ערכים המובילים לאיחוד מטרות משותף של כלל האנשים. פרשת השבוע מדגישה כי אחד מתפקידיו של אהרן הכהן, שתפקידו היה עבודת-המשכן, הוא לברך את העם בברכת כהנים: "יברך ה' וישמך. יאר ה' פניו אליך ויחונך", ושיא הברכה הוא "יאיר ה' פניו אליך, וישם לך שלום." שלום היא הברכה אחרונה, הכוללת את כל הברכות. רק בתוך מסגרת של שלום יכולה חברה אנושית להתקיים, ליזום, ליצור ולהתקדם.
פרשת השבוע פרשת נשוא
בעת המסע במדבר, עמד המשכן בלב מחנה ישראל. העם כולו היה מאוחד סביבו, וחש מחוייבות לערכי העל הרוחניים שהנחיל האלוקים לעם. כך יכול היה אהרן, האמון על עבודת המשכן, לברך את העם בברכת השלום.
כדי ליצור שלום אמיתי, אנחנו צריכים קודם כל לבסס בתוך החברה שלנו מסגרת של ערכים ומטרות גבוהות. כאלו שכל אחד מהעובדים יוכל להתחבר אליהן, להרגיש חלק, להבין שכל מרכיב אחר בפסיפס האנושי שמרכיב את החברה הוא בעצם מסייע לו לקדם את המטרה.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"