(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: (ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: (ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: (ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: (י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: (יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: (יג) אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: (פרק כו).
פרשת השבוע פרשת בחוקותי
השכר המובטח לעובדי ה' מופיע במקומות אחדים בתורה, אך השכר שבו עוסקת פרשתנו מיוחד הוא, כפי שמבאר הרמב"ן:
"והנה הברכות האלה כפי פשוטן, עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה, אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה: (שמות כג, כה) 'וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך', כי שם יבטיח במאכל ובמשתה, ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו, ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר (שם, פסוק כו): 'לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא', וכן אמר תחילה (שם טו, כו): 'כי אני ה' רופאך'. והטעם בזה, כי הברכות אע"פ שהם נסים, הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם כאשר פירשתי (ראה למשל בראשית יז, א). והם אפילו ליחיד העובד, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו, ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה.
אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ: 'ונתנה הארץ', 'לבטח בארצכם', 'שלום בארץ', 'מן הארץ', 'לא תעבור בארצכם'".
השכר המובטח בפרשתנו אינו מכוון ליחיד העובד את ה'; היחיד העובד את ה' אכן יזכה לברכות ה' המפורטות במקומות אחרים בתורה, אך פרשתנו עוסקת בשכר לעם ישראל כולו. שכר זה לכל העם מובטח "בהיות כל עמנו כלם צדיקים". מכאן גם אופיין של הברכות המובטחות בפרשתנו הקשורות לרוב לארץ ישראל: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:
ברכות הארץ בכלכלה ובבטחון מובטחות לישראל "בהיות כל עמנו כלם צדיקים". הרמב"ן הזכיר בדבריו לעיל את שיטתו הכללית אודות הברכות שהן מכלל הנסים נסתרים; בהמשך דבריו הוא מוסיף ביאור לזה: "וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים, אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החוקים והמצות, ולא שיהיה הכל היפך מפני זורענו השנה השביעית".
השפעת קיום המצוות (או אי קיומן) על רמת המשקעים ועל מצב הבטחון אינה דבר טבעי כלל וכלל. שפע הטוב שמשפיע הקב"ה על עושי רצונו הוא בגדר נס נסתר. אכן היות הברכות נסים נסתרים, מעוררת בעיה מסוימת, כיון שעלולים בני האדם לא לקשר כלל בין המצב הגשמי למצב הרוחני, דהיינו להתייחס בשלוות נפש ובשיגרה לכמות המשקעים ולמצב הבטחון, בלא לחשוב שהדבר תלוי במעשיהם. אמנם מדגיש הרמב"ן שבעיה זו קיימת בעיקר בשכר המגיע ליחיד, אך השכר המגיע לעם שלם מתפרסם למרות היותו נס נסתר:
"ואף על פי שהם נסים נסתרים, שעולם כמנהגו נוהג עמהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ. כי אם הצדיק האחד יחיה, ויסיר ה' מחלה מקרבו, וימלא ימיו, יקרה גם זה בקצת רשעים. אבל שתהיה ארץ אחת כולה, ועם אחד תמיד, ברדת הגשם בעתו,
ושובע, ושלוה, ושלום, ובריאות, וגבורה, ושברון האויבים, בענין שאין כמוהו בכל העולם, יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת. ועל כן אמר (דברים כח, י): 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'".
פרשת השבוע פרשת בחוקותי
הקשר בין מצבו הרוחני של היחיד לבין מצבו הגשמי, אכן קשה לעמוד עליו, כיון שהוא לא בולט לעין, שהרי "יקרה גם זה בקצת רשעים". אבל עם שלם, הזוכה באופן תמידי לשפע ולברכה, הוא מייצג מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה, ונודעת היא לכל העולם.
לפי זה, מתארת פרשתנו תיאור נסי לשכרו של עם ה' העושה רצון ה'.
נסיים, בהמשך דבריו הנפלאים של הרמב"ן המסכמים את מצבו של עם ישראל ההולכים בחוקות ה' ושומרים את מצותיו (דברים אלו מהווים גם פתיחה לנושא נוסף המובא בהמשך דבריו, אך לא נתייחס לזה כאן):
"והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר: 'כי אני ה' רופאך'".
תוספת משמעותית מאד מוסיף הרמב"ן בדבריו אלו, ונבארה: יכול אדם לחשוב שהשכר המובטח לעם הוא שכר כללי בלבד, דהיינו שמצבה הגשמי של האומה בכללה יהיה מצויין ויהיה נודע לכל העמים, אך מצבו של כל יחיד ויחיד לא בהכרח יהיה מושלם. בדבריו האחרונים שולל הרמב"ן מכל וכל מחשבה זו. השכר המובטח "בהיות כל עמנו כלם צדיקים" אינו רק לכללות האומה אלא לכל יחיד ויחיד. דוק היטב בדברי הרמב"ן שהוא משתמש בסוף דבריו בפסוקים האמורים על שכרו של היחיד: "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך", "כי אני ה' רופאך".
האמת היא שאם המציאות היתה לא כדברי הרמב"ן היה בזה עוול גדול כלפי היחיד עובד ה', שבהיותו חלק מכלל האומה הוא מפסיד את אשר היה זוכה לו אלו היה עובד ה' לבדו. אלא ברור לחלוטין שהדברים הם להיפך, וכפי שביאר הרמב"ן, ש"בהיות כל עמנו כלם צדיקים" זוכים היחידים לשפע גדול יותר מהשפע שזכו לו כיחידים עובדי ה'.