אף אחד לא נולד חכם, אבל גם אף אחד לא מת כשכל הידע מצוי אצלו. בכל רגע נתון האדם יכול, ואף נדרש ממנו להתפתח. זה מה שהופך אותו למי שהוא ולמה שהוא.
אדם שלומד הוא אדם שמתפתח. גם באינטליגנציה רחבה, ו"ידע זה כח", גם ביכולת שלו להתמודד עם מצבים מורכבים, משתנים ובלתי צפויים, ומעל לכל – הידע מלמד אותו כיצד נכון לחיות מוסרית כבן אדם.
אולי זו הסיבה שבלב תפיסת העולם של היהדות ניצב לימוד התורה כאחד הערכים העליונים: פיענוח ה'צופן', סוד ההתנהלות הנכונה, והיכולת לחיות על פיו. זהו תהליך שאדם עובר במהלך כל חייו. לכן גם הביטוי היהודי "תלמיד חכם". גם החכם הוא לעולם תלמיד, במובן זה שהוא רעב לידע, שואף ללמוד ומבקש להתפתח. לעולם אין הוא אומר לעצמו "זהו, אני כבר יודע הכל, אין עוד תובנה שתהיה חדשה לי".
פרשת השבוע: פרשת אמור
עיקרון זה מלמד אותנו רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, בפירושו לפרשת השבוע. הפרשה מנחה אותנו לספור את ספירת העומר, אותה אנחנו סופרים בימים אלה, בין חג הפסח לחג השבועות. 49 יום, כאשר היום ה-50 הוא חג מתן תורה.
בחג הפסח יצאנו ממצרים, והפכנו מעם של עבדים לאומה קטנטנה וצעירה. אבל עדיין לא קיבלנו את מה שמייחד אותנו לעם: התורה, ההשכלה, הידע כיצד לחיות בצורה עצמאית שאינה מבוססת על תרבות אחרת, מצרית במקרה הזה.
פרשת השבוע: פרשת אמור
וכך העם התחיל לספור. ספירה, במהותה, מלמדת על חסר, על מעבר בין הימים, על ציפייה, על העובדה שאנחנו במסע לקראת משהו גדול. כפי שאסיר סופר את הימים עד לרגע השחרור, וכפי שפועל העובד עבודה פיזית קשה סופר את השעות עד להפסקה או לסוף היום. הספירה מלמדת על השאיפה הפנימית והציפייה.
מידי שנה בשנה אנחנו שמחזרים את הספירה הזו, יום אחר יום במשך 49 יום, כדי להטמיע בתוכנו את המסר הזה: התפתחות מתמדת היא נדרשת כדי להפוך את עצמינו לאנשים טובים יותר.
זו הזכות שלנו, וזו החובה שלנו. הן כמנהלים, הן כאנשי מקצוע, הן כבני משפחה, והן כבני אדם.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"