מנהג משונה אימצה מדינת ישראל. בשעה שמגיע לו מנהיג מדיני לביקור, יש להעניק לו במתנה איזה מקום שיבחר. עכשיו לקראת יום ירושלים, יתכן והממשלה את קבר דוד לבעלות נוצרית.
זאת לא תהיה הפעם הראשונה. לא הרבה יודעים אבל בשנת 2012 נסע נתניהו לרוסיה. לפני ביקורו, איים פוטין שיבטל את הביקור אם חצר סרגיי בירושלים לא תועבר לידי רוסיה. נתניהו כרגיל נלחץ, התקפל והעביר עוד באותו יום את המבנה לרוסיה. העתירה לבג"ץ נכשלה. נתניהו נענה והחצר פונתה והועברה בשקט, באין מחאה, לידי בעלות רוסית. ונזכיר, מדובר בירושלים. עתה מבקש האפיפיור לנכס עוד מקום בירושלים- את חדר הסעודה האחרונה לידי הכנסייה. הממשלה כנראה תיעתר לגחמות המנהיגים גם הפעם.
הנכונות להיעתר לדרישות הוותיקן תמוהה ממספר סיבות:
ראשית, מפני שנתניהו לא מבקש דבר בעבור הנכס שהוא מעביר לוותיקן. מדוע איננו מבקש לפתוח בתמורה את גנזכי הוותיקן בהם יש ספרים ישנים, מסמכים חשובים מלפני מאות שנים וחפצים עתיקים ששיכים לעם היהודי, וייתכן שאף את כלי המקדש?
שנית, מדוע רואה נתניהו צורך בהיעתרות לדרישות האפפיור? הרי בישראל של 2014 אין אפשרות לרדיפות ומסעות צלב כפי שנעשו ע"י הנוצרים במהלך ההיסטוריה היהודית. תיירים נוצרים יגיעו לישראל בכל מקרה.
ויש גם את סברת הארכיאולוגים. בעוד שלטענת הנוצרים חדר הסעודה האחרונה היה קיים בימי ישו, לטעת מומחים מדובר בכלל במבנה שנבנה שנים רבות אחר כך. יש לציין כי ייתכן כי קבר דוד גם הוא איננו אלא במקום אחר אך דרישת הנוצרים איננה עומדת במבחן הארכיאולוגיה.
כמו כן, שטחים נרחבים בהר ציון נשלטים כבר ע"י הכנסייה. עתה, מדינת ישראל רוצה למסור עוד שטחים בירושלים בירתה המאוחדת, כפי שנוהגים הפוליטיקאים להכריז פעמים רבות. אז ביום ירושלים כששוב הם יכריזו שירושלים לא תחולק, תיזכרו בפוטין ובאפיפיור.