בראש השנה קוראים ביום הראשון על לידת יצחק וגרוש ישמעאל, ומפטירים בלידת שמואל ותפילת. ביום השני קוראים על עקדת יצחק ומפטירים בגאולת ישראל.
רעיון מרכזי ובולט בשלוש מתוך ארבע הקריאות הוא יחסי הורים ובנים. יחסים מורכבים בבית אברהם בין שרה להגר והיחס לישמעאל, על רקע הולדת יצחק. יחסים מורכבים בבית אלקנה בין חנה לפנינה על רקע אי לידת שמואל. מורכבות דוממת ביחסים בין אברהם ליצחק בדרך לעקדה.
ובכל המורכבויות הללו נפתח אפיק אל ה: מתוך תפילה, מתוך זעקה, מתוך הדרכה נבואית.
אבינו מלכנו.
ה הוא מלכו של עולם. רם ונישא. אנו ממליכים אותו עלינו ואנו מבקשים שמלכותו תתגלה בעולם כולו.
אבל הוא גם אבינו. משהו אישי וקרוב. אנו בניך ואתה אבינו.
ביום הרת עולם אנו פונים אל ה בשני מסלולים: אם כבנים ואם כעבדים.
אם כבנים - רחמנו כרחם אב על בנים,
אם כעבדים - אנו ממתינים לישועת מלכנו.
על דרך זו מתחברת גם הקריאה הרביעית:
בהפטרת היום השני אנו מזכירים את רחל המבכה על בניה. אנו ממתינים לשמוע מפי אבינו ושבו בנים לגבולם.
אני כמהים למימוש הבטחת אבינו: הבן יקיר לי אפרים...רחם ארחמנו. כי הייתי לישראל לאב, ואפרים בכרי הוא.
נחתום במטבע שטבעו חכמים בברכות ההפטרה:
נאמן אתה ה א-הינו, ונאמנים דבריך
ודבר אחד מדבריך-
אחור לא ישוב, ריקם
כי א-ל מלך נאמן ורחמן אתה.
רחם על ציון, כי היא בית חיינו,
ברוך אתה ה,
משמח ציון בבניה.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון