מה בין פסח לקטניות?

כל שנה, במהלך השבועות והימים לקראת חג הפסח, קיר הפייסבוק שלי מתמלא באופן בלתי נמנע במקטרים אשכנזים על המנהג שיש להימנע מאכילת קטניות בחג הפסח ובמבקשי "שחרור" ממנהג הנראה בעיניהם שטותי ומיושן. אפילו הפופולריזציה של כמה גישות מתונות לגבי קטניות לא עזרה להנמיך את גובה הזעקה ואפילו, בחלק מהמקרים, את נטישת מנהג מכובד זה.

הרבה גורמים תורמים לחוסר סובלנות זו. מחד, מדובר בתגובה נגד החמרה מוגברת מצד רבנים מסוימים וארגוני כשרות למיניהם. בנוסף, הרציונל מאחורי איסור אכילת קטניות אינו ברור. כמה הסברים שונים המופיעים במקורות הקדומים יותר, מחשש לערבוב בתהליך הדישה עד לחשש שעשב דגן תועה גדל בקרב גידולי הקטניות, ועד לטענה כי לקטניות מראה של דגן. בתפיסה הכללית, אף אחד מהרציונלים האלו נראה כמספיק כדי להגביל עוד יותר את חג הפסח שגם ככה סובל מתפריט מוגבל עד למאד. בארץ ישראל, אין יותר הפרדה גיאוגרפית בין קהילות אשכנזיות לבין אלו הספרדיות. האשכנזים של היום קונים בסופרמרקטים המלאים במוצרים שהינם "כשרים לפסח - לאוכלי קטניות בלבד" ופוגשים חברים ושכנים שומרי תורה ומצוות המנשנשים מוצרי תירס ואורז במהלך החג. לספרדים אין כל בעיה להבדיל בין קטניות לבין חמץ, ובכך נחלש כל רציונל שיש עבורו איסור אכילת קטניות.

בכך, אנשים רבים מסיקים שמעולם לא היה כל חשש ממשי לצריכה מקרית של חמץ, רק נוירוזה ונטייה להחמרה פראית של האשכנזים. בסוף היום, ההיגיון אומר שאם היה חשש אמיתי, היה מתפתח מנהג דומה אצל הספרדים.

אבל יש סיבה טובה להופעתו של מנהג זה דווקא בארצות אשכנז. קהילות אשכנז, ומנהג איסור אכילת קטניות, מקורם באזורים הממוזגים של צפון צרפת וחבל נהר הריין. האקלים באשכנז שונה מהאקלים הים תיכוני של קהילות ספרד בשני דרכים עיקריים: הקיץ באשכנז הרבה יותר קריר, והממטרים מופצים בכל חדשי השנה. אין באשכנז "עונת גשמים". האלמנטים הללו גרמו לשינויים מרחיקי לכת בשיטות חקלאיות. המשמעות של קיץ מתון יותר הינה שאפשר לקצור פעמיים בשנה, פעם בחורף ופעם בקיץ, וכך הקרקע פורה יותר, מפני שלמעשה מעבדים שני שליש מהקרקעות בכל שנה, במקום חצי. באופן ספציפי, זה היה באזורים הממוזגים של צפון אירופה שמערכת מחזור הזרעים התלת- שנתית התפתחה. מערכת זו היוותה פריצת דרך טכנולוגית גדולה, עם השלכות מרחיקות לכת על ההיסטוריה של העולם, ולא רק עבור החיך האשכנזי במהלך השבוע של חג הפסח.

על פי שיטה חקלאית זו, כל שנה, בשליש מהאדמה הזריעו דגנים בסתיו, בשליש אחר נטעו באביב מיני קטניות כגון אפונה, עדשים או שעועית. לקטניות יש תכונה ייחודית, דהיינו, קיבוע חנקן אטמוספירי באדמה, מה שמאפשר את העשרת הקרקע בחומרי הזנה. השליש האחרון נשאר מובר, בלי כל טיפוח. כאשר אותו שדה משמש לגידול דגנים בשנה אחת וסוג קטנית בשנה שאחריו, באופן בלתי נמנע ישנם גבעולים תועים של דגנים הגדלים בקרב הקטניות. במערכת הדו-שנתית של האזור הים תיכוני והמזרח התיכון, היו נוטעים בשדה שנה אחת ובשנה שלאחר מכן היתה זו אדמת בור. בכך, לא נטעו קטניות לעיתים קרובות, ואפילו אם שדה מסוים הוחלף מדגנים לקטניות, היתה הפסקה של שנתיים בין שני הגידולים. התערובת של יבולים הייתה בעיה בלעדית לארצות אשכנז.

חשוב לציין שמבחינת מדעי הצמח, קטניות הם צמחים ממשפחת Fabaceae, אמנם לפי המנהג, ישנם צמחים המקוטלגים כ"קטניות" אשר בכלל אינם כאלה, כגון אורז, וישנם צמחים, כגון בוטנים וסויה, שהם אכן קטניות לפי ההגדרה המדעית אבל לא נאסרו לפי המנהג, לפחות לפי כמה שיטות.

ואכן, ההסבר הקדום ביותר למנהג איסור קטניות מופיע ב"דרשה לפסח" מאת הרב אליעזר מוורמייזא, בעל ה"רוקח." בדרשה זו, משנת 1165 בערך, נאמר: " ומה שאין אוכלין פולין ועדשים, מפני שיש בהן חיטין."

על זה מעיר פרופ' שמחה עמנואל במבוא למהדורתו של הדרשה (הערה 161 בעמ' 52 של מהדורתו):

"ואפשר שעניין זה קשור בשינויים האגרונומיים שהתרחשו בכלכלת אירופה. במהלך ימי הביניים המוקדמים עברו החקלאים באירופה למחזור זרעים תלת-שנתי, שבו נזרעה כל שדה לסירוגין: שנה אחת בתבואה, שנה שנייה בקטניות ובשנה השלישית הוברה השדה, בעקבות זאת גדל מאוד יבול הקטניות, ובמיוחד משנת 950 ואילך. שיטת גידול זו הביאה בוודאי לצמיחה לא מתוכננת של מעט תבואה בתוך שדה הקטניות, ואולי ספיחין אלו הם שגרמו לחכמים לאסור את הקטניות בפסח.

הבדל שני נוגע לעֲמִירָה של תבואה שנקצרה. בארצות שחונות למחצה, גידולים נקצרו בתחילת הקיץ ונאספו בסתיו, לפני תחילת עונת הגשמים. לפיכך, חג השבועות, בתחילת הקיץ, נקרא גם "חג הקציר", בעוד חג הסוכות, בתחילת הסתיו, נקרא גם "חג האסיף". מכיוון שלא היה גשם צפוי בפרק זמן זה, התבואה שנקצרה יכולה להישאר באלומות או ערמות בשטח שבו הם גדלו; לא היה חשש שהגשמים יקלקלו אותם. זה כן המציאות בארצות אשכנז, בו יש מטר במשך כל השנה. שם יש צורך במבנים מיוחדים לאחסון תבואה ליד השדות. מאחר והיה יותר מיבול אחת בכל ימות השנה, אותם האסמים שמשו לגידולים שונים. אותה מבנה שבו אחסנו את החיטים במשך החורף שימשה לאחסון קטניות במשך חודשי האביב והקיץ. שוב, חשש זה נעדר לחלוטין מארצות ספרד".

סביר להניח כי הסבר זה לא יעזור למי שמשתוקק לשעועית או אפונה במהלך החג, וקיטורי האשכנזים בוודאי ימשיכו (אני לא מדבר על סובלי מחלת הצליאק וכדומה. עבורם מומלץ להתייעץ עם רב, וקרוב לוודאי שיקבלו הקלות והיתרים). אף על פי כן, רציונל זה מוכיח כי האיסור יצא מחששות אמיתיות - אותן חששות שהוזכרו על ידי גדולי ראשוני אשכנז. יתכן שסיבות המנהג אינם קיימים עוד, אבל האם כדאי לנו לזרוק כמעט אלף שנים של מסורת אבות בעבור כמה גרעיני תורמוס? הנמכור את בכורתינו בנזיד עדשים?

הכותב הוא חבר ארגון "רבני בית הלל" ותושב העיר מודיעין.

תודות להרב ישראל יגל לעזרה בניסוח הרעיונות, ולאילנה דינר על העזרה בתרגום המאמר.