עומדים אנו בתווך בין מתן תורה ועשרת הדיברות עליהם קראנו לפני כחודש בפרשת "יתרו" לבין מגילת אסתר אותה קוראים בפורים. חז"ל כבר קישרו בין הדברים במאמר הבא:
רב אבדימי בר חמא אומר: "כפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם...אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש.." (שבת פח א.)
ממאמר זה אנו לומדים, שקבלת התורה במתן תורה הייתה בכפיה ואילו בימי אחשורוש חזרו וקיבלו אותה ישראל מרצון. לכאורה לא מובן העניין, דווקא מעמד הר סיני: קולות וברקים וההר עשן, קול אלוקים מדבר מתוך הערפל, אין התגלות גדולה מזו. ועל זה נאמר שקיבלו בכפיה? ואילו ימי הפורים, ימים של הסתר פנים, קול ה' אינו נשמע במפורש ובכל זאת, דווקא על תקופה זו נאמר שקיבלו תורה מרצון, כיצד ניתן ליישב את הדברים?
תירוצים רבים ניתנו לדבר, ואני מבקשת להאיר אחד הקשור לפרשתינו "כי תשא".
החטא הכי תמוה, ולא מובן הוא חטא העגל, מאותה סיבה שתיארנו קודם. אחרי מעמד כל כך מרגש כיצד ניתן לרדת עד לשפל המדרגה ולעשות פסל מסיכה?? התירוץ שהעם נותן: "כי האיש משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו..." (שמות לב' כג). במילים אחרות, אותה התגלות גדולה נפלה מבחינת העם ברגע שהיה הסתר...במקרה זה, הסתר של משה האיש, אשר בטעות העם מבלבל אותו עם ההשגחה, וסבור כי בהעדרו גם ההשגחה הסתלקה מעימו.
מכאן יקל להבין את החיבור למאמר חז"ל לעיל, ממסכת שבת. שהרי, המבחן הגדול של האמונה הוא בתקופות ובמציאות של הסתר פנים, כיוון שאז אינך חייב להאמין, אתה צריך לבחור להאמין! בימי מרדכי ואסתר חיו לא מעט אנשים, שלא ראו את ההשגחה, כי כדי לראות אותה היה צריך לבחור לראות אותה. היא הייתה שם לאורך כל הדרך, אבל לא בקולות וברקים ולא באופן ניסי, אלא באופן טבעי. לכן האמונה של מעמד הר סיני היא אמונה בבחינת פשוט וגלוי, כל כך גלוי, שאין מקום להרהר או לערער. זכינו ואנו חיים בתקופה של אתחלתא דגאולה אמיתית, יד ה' בהיסטוריה ניכרת לעין כל. בכל זאת יש המסרבים לראות אותה, מפני שגם בדורנו האמונה היא טבעית ויש צורך לרצות כדי לראות.
יהי רצון שנזכה לקבל תורה מרצון ומאהבה.