וכיפר אדמתו עמו2 - לפרשת האזינו ולעניין התשובה

פרשת האזינו נקראת כמעט תמיד בשבת שלפני יוה"כ. ואין מתאימה ממנה להקרא לפני היום הגדול והנשגב הזה; הפטרת השבת הפטרת שובה ישראל היא זו שנתנה לשבת כולה את שמה והיא נקראת תמיד בשבת שלפני יוה"כ בלא קשר לאיזו פרשה קוראים בשבת (וילך או האזינו). אך ישנו קשר הדוק בין פרשת האזינו להפטרת שובה.

עלינו לזכור שלהפטרה מספר הושע אנו מוסיפים פסוקים מספר יואל הבא אחריו על מנת שלא לחתום בפורענות. ולא רק משום הכי, אלא ישנו קשר הדוק בין שני חלקי ההפטרה לפרשה וליוה"כ.

שירת האזינו פותחת במילים "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" משה רבינו בנאומו האחרון כמעט לאומה מעיד עליו את השמים ואת הארץ לברית עם ישראל. (צריכים אנו לזכור שכישעיהו עושה זאת הוא גם כן משתמש באותם העדים רק בסדר הפוך "שמעו שמים והאזיני ארץ"). וכל כולה של שירה זו שצריכה להכתב על ספר (בין אם רק היא ובין אם כל התורה שבה היא כתובה) מתארת את ההתפתחות ההיסתורית של עם ישראל, את העתיד לקרא אותם באחרית הימים בחינת "זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר" והדבר הבולט בשירה הוא הקשר שבין ישראל לארצו. דבר זה גם היה בבסיס הדברים שאמר משה לישראל אודות התשובה הקשורה בפן הכללי שלה לשיבה לארץ ישראל כפי שאנו יכולים לראות בפרשת ניצבים. הפס' החותם את שירת האזינו מסתיים במילים "וכיפר אדמתו עמו" פס' שהוא קשה שהיה צריך להיות "וכפר אדמתו ועמו" וכדי להבין את משמעותו עלינו להתבונן בתורה מראשיתה וכן בהפטרות השבת.

האדם נברא בעולם מסיבה אחת והיא "ואדם אין לעבוד את האדמה" וכפי שמגדירה זאת התורה אח"כ "לעבדה ולשמרה". עד ליצירתו של האדם בעולם לא היה מי שיביא להשלמת הבריאה ולקישור והחיבור הזה בין שמים לארץ (משום כך לא ירד גשם על הארץ עד לבריאתו של האדם). האדם שנוצר מחיבור זה בין שמים לארץ, בין נשמת אפו הבאה מלמעלה לגופו הבא מלמטה, נקרא כולו בשם המראה על התלות בינו לאדמה, למרות שהיינו מצפים שדוקא יקרא על שם הפן היותר מרומם שלו שיצביע על הבחינה הרוחנית. זאת כדי לומר לנו שכל תפקידו של האדם בעולם הוא לממש ולהביא לידי הרמוניה מושלמת בין השמים לארץ, שעליו פה על הארץ להביא לידי השלמה ותיקון את מחשבת הבריאה. על כן המבחן לכך שהאדם הולך בדרך הנכונה לחיזוק ההרמוניה בין השמים לארץ הוא "והיה אם שמוע … ונתתי גשמיכם בעיתם".

כל הפטרת שובה ישראל, מדברת על תהליך החזרה בתשובה של האדם הפרטי והעם; של הצורך של העולם כולו בכך שישובו אל ד'. אך בכך אין מספיק לכן מוסיפים להפטרה את הפס' מספר יואל המדבר כולו על החקלאות ועל הצלחת מלאכת האדמה.

שהרי תשובה אינה רק מבחינת כפרה על חטא ספציפי שנעשה, אלא תשובה קדמה לעולם והיא המביאה לרפואתו. החטא הראשוני בעולם היה חטאה של הארץ שלא הוציאה עץ פרי עושה פרי, אלא רק עץ עושה פרי; לאחר מכן בא חטאו של אדם הראשון שהיה באכילה שלא לפי סדר העולם, אח"כ חטאו של קין שלא ידע להתעלות ולהביא כאחיו מביכורי פרי האדמה ולכן קינא באחיו ורצחו נפש וכן חטאו של נח בנטעו כרם, כל אשר גרם להחטאת המסלול היה קשור בקשר הזה שבין אדם לאדמתו.

והתיקון והחזרה בתשובה היא להביא לפיוס בין העם לארץ עד שיהיו כאחד ממש וכפר אדמתו עמו.