חידוש הסמיכה בימינו

בעיונים האחרונים עסקנו בכמה סוגיות ממסכת סנהדרין. אחת הסוגיות המעניינות והרלוונטיות, כאשר עוסקים בענייני דיינים, היא סוגיית חידוש הסמיכה בימינו.

מהי סמיכה?

ראשית, הקדמה קצרה. מהי סמיכה? ובכן, חז"ל דרשו את הפסוק בריש פרשת משפטים: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - לפניהם ולא לפני עכו"ם; לפניהם ולא לפני הדיוטות. דיני התורה צריכים להיות נידונים על ידי דיינים מומחים שהוסמכו לכך על ידי דיינים מומחים אחרים. הסמכת דיינים מפורסמת נעשתה על ידי משה רבנו בפרשה שקראנו לא מזמן, בפרשת בהעלותך מתוארת סמיכת השבעים הזקנים על ידי משה רבנו. משם ואילך, נמשכה הסמיכה ללא הפסק, כך שכל דיין סמוך שואב את כחו מן הדיין שסמך אותו, וכך הלאה, עד משה רבנו.

לשם מה אנו זקוקים לדיינים מומחים? ובכן, כפי שראינו בתי המשפט של התורה מורכבים מדיינים סמוכים בלבד וללא דיינים סמוכים יכולתנו לדון דיני תורה נפגמת ביותר (ישנה דעה בגמרא בדף ג. כי בדיני ממונות יכול גם הדיוט לדון, ברם בכל שאר הדינים, כגון דיני נפשות, מלקות, קנסות וכדומה, כולי עלמא מודים כי צריך דיינים סמוכים).

איפשהו בתקופת האמוראים בטלה הסמיכה. מתקופה זו ואילך לא ניתן לדון בדיני מלקות, קנסות וכדומה. היכולת לדון דיני תורה מצומצמת אך ורק לדיני ממונות, וגם שם ישנם מגבלות מסוימות, כמפורש בסוגיה בב"ק פד: שרק בדבר שכיחים ושיש בהם חסרון כיס ניתן לדון על ידי הדיוטות ולא בכל דיני ממונות.

חידושו של הרמב"ם

כל זאת כרקע כללי, על מנת להבין עד כמה חשוב הדיון שחידש רבנו, הנשר הגדול, הרמב"ם, באשר ליכולת לחדש את הסמיכה גם לאחר שנפסקה השלשלת.

הרמב"ם כותב בהל' סנהדרין (פ"ד, הי"א):

"הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סומך אחד, מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד או זה אחר זה ואחר כך יעשה הוא והשבעים בית דין הגדול ויסמכו בתי דינין אחרים. נראין לי הדברים, שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם - הרי אלו סמוכים, ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים. אם כן, למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל? לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן, ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין, והדבר צריך הכרע".

הרמב"ם מחדש מדעתו, כי ישנה אפשרות לחדש את הסמיכה על ידי הסכמת כל חכמי ארץ ישראל ובחירה בת"ח אחד, אותו ת"ח נחשב כסמוך ומעתה הוא יכול לסמוך אחרים וכך ניתן לחדש את הסנהדרין ולהשיב עטרה ליושנה.

פולמוס הסמיכה

הלכה זו קיבלה צורה מעשית לפני כ-500 שנה. רבי יעקב בירב, רב חשוב בעיר צפת, נסמך על פי חידושו של הרמב"ם, וסמך לאחר מכן שלושה תלמידים, אחד מהם הוא רבי יוסף קארו, מחבר השלחן ערוך. חידוש הסמיכה בתקופה ההיא עורר פולמוס עצום, ראש המתנגדים לעניין חידוש הסמיכה היה רבי לוי בן חביב, המהרלב"ח היושב בירושלים, והוא כתב תשובה ארוכה ביותר בענין זה (שו"ת מהרלב"ח סימן קמז), בה הוא יוצא בתקיפות כנגד חידוש הסמיכה על ידי המהר"י בירב. רבי יעקב בירב כתב גם הוא קונטרס בענין הסמיכה (שו"ת מהר"י בירב, סימן סג), בו הוא מנסה להשיב תשובות לכל ההתקפות שהותקף ולהצדיק את סמיכתו.

ננסה לעמוד על כמה נקודות העומדות במרכז הדיון בענין חידוש הסמיכה.

מהו ה'ההכרע'?

נקודה ראשונה המצריכה דיון היא סיומת הרמב"ם בהלכה זו, שכן הרמב"ם כותב בסוף ההלכה "והדבר צריך הכרע". ונחלקו הדעות בפרוש ביטוי זה, שכן לפי פשטות הדברים נראה שהרמב"ם בא לסייג את חידושו הקודם, ולומר כי ענין חידוש הסמיכה אינו מוחלט אצלו ויש לעיין בדבר. ולפי זה, סמיכתו של מהר"י בירב מוטלת בספק, שהרי הרמב"ם עצמו, שהוא המקור היחיד בראשונים לענין חידוש הסמיכה, מסתפק בענין זה.

מאידך, בפירוש המשניות כתב הרמב"ם את ענין חידוש הסמיכה ללא שום הסתייגות:

"ואני סבור שאם תהיה הסכמה מכל התלמידים והחכמים למנות איש בישיבה כלומר שיעשוהו ראש, ובתנאי שיהא זה בארץ ישראל כמו שהקדמנו, הרי אותו האיש תתקיים לו הישיבה ויהיה סמוך ויסמוך הוא אחר כך את מי שירצה. לפי שאם לא תאמר כן לא תהא אפשרית מציאות בית דין הגדול לעולם, לפי שצריך כל אחד מהם שיהא סמוך בלי ספק והרי כבר הבטיח ה' בשיבתם באמרו ואשיבה שופטיך כבראשונה, ושמא תאמר שהמשיח ימנה אותם ואף על פי שאינם סמוכין, הרי זה מוכחש, לפי שכבר ביארנו בהקדמת ספרינו זה שהמשיח לא יוסיף בתורה ולא יגרע ממנה לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. ואני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהיה מסימניו אמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק, וזה יהיה בלי ספק כאשר יכשיר ה' לבות בני אדם וירבו במעשה הטוב ותגדל תשוקתם לה' ולתורתו ויתרבה ישרם לפני בוא המשיח כמו שנתבאר בפסוקי המקרא".

הרי לן שהרמב"ם כותב את חידושו ולא מסייגו, וכך כתב גם בפירוש המשניות למסכת בכורות. לפיכך, יש הרוצים לומר כי פירוש הביטוי "והדבר צריך הכרע" הינו אחר: הכוונה היא כי אין צורך בהסכמת כל חכמי א"י, אלא שבענין זה הולכים אחר הרוב, ואם רוב חכמי הארץ מסכימים על בחירתו של רב מסוים, הרי שמכריעים על פי הרוב. וכך הייתה דעת מהר"י בירב, שניתן לסמוך על פי רוב, וזו גם הסיבה שביצעו את הסמיכה למרות התנגדותו הנחרצת של המהרלב"ח, שכן סמכו על רוב חכמי הארץ.

אפשרות אחרת להסביר את הרמב"ם היא לומר כי הסיומת "והדבר צריך הכרע" מוסבת על סיום ההלכה, שם כותב הרמב"ם כי דיין סמוך יכול לסמוך אחרים אם הוא מצרף עמו שני חכמים שאינם סמוכים, ובזה מסתפק הרמב"ם, שכן ייתכן שנצריך שלושה דיינים סמוכים, ולא שלושה שאחד מהם סמוך.

סנהדרין, משיח ואליהו

נקודה שנייה שמשכה אש היא מה שכתב הרמב"ם בפהמ"ש בסנהדרין, שם הוא מצדיק את חידושו לאור הקביעה שלא ייתכן כי בי"ד הגדול לא יתחדש, ועוד כי נראה שהוא יתחדש לפני ביאת גואל צדק, שהרי ציון צריכה להפדות במשפט, ואין משפט ללא סמיכה. על טיעונים אלו הקשה הרדב"ז:

"ועוד שהראיה שכתב רבינו בפירוש המשנה לדבר אינה ראויה לסמוך עליה וז"ל שאם לא תאמר כן א"א שתמצא ב"ד הגדול לעולם לפי שנצטרך שיהיה כל אחד מהם סמוך על כל פנים והקב"ה יעד שישובו כמו שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וכו', ומי יתן ואדע שהרי אליהו בא לפני המשיח כמבואר בכתובים ובדברי רז"ל והרי הוא סמוך ויסמוך אחרים לפני בוא המשיח. ותו דבני ראובן עתידים לבוא ולעשות מלחמות לפני בוא מלך המשיח ומאן לימא לן שלא יהיה בהן סמוך מפי סמוך והוא יסמוך אחרים. ותו שאמרו במדרשות שהמשיח יתגלה בגליל ויחזור ויתכסה ומאן לימא לן שלא יסמוך ב"ד בזמן שיתגלה בתחלה".

ובענין זה נראה כי הרמב"ם נאמן לדרכו, שכן הוא אינו נוהג לבנות הלכות על בסיס מדרשות הקשורים לימות המשיח, ולשיטתו אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, ואין לדעת את סדרי הגאולה עד שיגיעו, וממילא התעלם מטיעוניו של הרדב"ז.

נקודות נוספות שעלו בהקשר הסמיכה נזכיר בקצרה: הרדב"ז טוען כי סמוך צריך להיות בקי בכל חדרי התורה, ולא ברור כי יש חכם ברמה כזו בדור. המהרלב"ח טען באריכות כי גם לדעת הרמב"ם צריכה להיות הסכמה של כל חכמי הארץ, ולא ניתן להסתפק ברוב (נגד המהר"י בירב), ויש להודות כי כך היא פשטות לשון הרמב"ם, וממילא לא ניתן היה לסמוך באותה תקופה.

סוף דבר, ענין הסמיכה לא צבר תאוצה, ולאחר רבי יוסף קארו לא נסמך אדם. כמו כן, בשו"ע הושמט כל ענין הסמיכה ולא ברור האם מרן המחבר החשיב את עצמו כסמוך, או שמא דעתו לא הייתה שלימה עם ענין הסמיכה.

לסיום, נזכיר רק דבר ששמענו מכמה ת"ח: מוסכם על כולם כי בביאת המשיח תתחדש הסנהדרין, ולדעת הרמב"ם ניתן לחדשה בקיבוץ כל חכמי ישראל למקום אחד והסמכה בינהם - נראה כי בינתיים האפשרות הראשונה, של ביאת המשיח, קרובה יותר.