החיפוש אחר התייחסותה של ההלכה אל המציאות החברתית-כלכלית ומצוקותיה הולך ותופס תאוצה לאחרונה. במקומות שונים (דוגמת כתב עת זה) נערכים דיונים שמטרה לאתר זיקה כלשהי בין המצבים הקשים שאליהם נקלעה החברה המערבית בכלל והישראלית בפרט, לבין השקפתה של התורה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפן המעשי שלה, דהיינו: במערכת החוקים והמצוות. נעשים ניסיונות שונים להיתלות בכל שבב-הלכה בעל גוון סוציאלי או כלכלי, ולמצוא בו מזור לתחלואיה של החברה הישראלית. ניסיונות אלו נערכים לרוב מתוך מגמה למצוא בתורה ובמצוותיה נוסחת-פלאים שתיתן מענה לבעיות האקטואליות הקשות. שאלת המבחן היא: כיצד מציעה התורה להתמודד עם הקשיים שאליהם הגענו? מהו הפתרון שנותנת ההלכה לבעיות החברתיות או הכלכליות שאנו שרויים בהן?
בשורות הבאות נבקש להראות כי הצגת השאלה בצורה זו לוקה בחסר, ונובעת מתוך תפיסה לא נכונה של עקרונות עולם ההלכה. להבנתנו, עולם ההלכה, בהקשרו החברתי והכלכלי, אינו בא "לתת פתרון" לבעיות חברתיות, אלא מציג תפיסת עולם שלפיה בעיות מעין אלה אינן אמורות לצוץ. אין אנו אנשי בשורה, ואיננו מתיימרים להציג תוכנית פעולה לפתרון כל הסוגיות החברתיות. כל שנבקש הוא לקרוא קריאת כיוון שתכליתה עבודת מחקר ופיתוחו של עולם ההלכה באופן מעמיק יותר, ובזאת תהיה תרומתנו הדלה לעיסוק החשוב בסוגיות אלו.
א
לעניות דעתנו, חסרונם המרכזי של מרבית הדיונים בסוגיות האמורות נובע מן ההתעלמות מכפל המשמעות של עולם ההלכה. אחת מתכונותיה המופלאות של תורה שעל פה היא התאמת ההלכה למצבי החיים של האומה, בכל שינוייהם ותהפוכותיהם. לרוב אנו מחלקים בין שתי מציאויות שונות, המכונות בפינו "גלות" ו"גאולה". מצבה השלם של האומה מתאפיין בקיומן של המערכות האידיאליות של האומה ובתפקודן המלא, בריבונות מוחלטת על מרחבי ארץ ישראל כולה, במציאות דמוגרפית של "רוב בניה עליה" וכיוצא באלה. לעומת זאת, בהיות העם בגולה, חסרים תנאים אלה, ומציאות חיים אחרת נכפית עליו. התורה ומצוותיה מכוונות ומדריכות את האומה בשני מצבים אלה, השונים זה מזה כמעט בכל המובנים. ברי שלא הרי הדרכה שנדרשת במצבה השלם של האומה כהרי זו המתבקשת במצבה החסר, כשהיא מפורדת ומפוזרת. עד כדי כך שונות שתי הדרכות אלה זו מזו, שכמעט וניתן לדבר על שתי תורות שונות, "תורת הגלות" ו"תורת הגאולה". כמובן, אין מדובר בשינוי ערכים או בהופעתן של "תורות חדשות", אלא בפנים שונות שבהן מיושׂמת השקפתה האמונית-הלכתית של התורה בהתאם להבדלי המצבים בחיי האומה. והדברים עתיקים.
"תורת הגלות" האמורה עוסקת בהדרכת האדם הפרטי. עיקר מעייניה הוא עיצוב חייו של הפרט, פיתוחם והשלמתם. ההקשרים החברתיים שנידונו בתורה מבוססים על היחס ש"בין אדם לחבירו", קרי: היחס שבין האדם שאליו מתייחסת התורה לבין סביבתו, כחלק מהסדרת חייו של האדם בתוך החברה שבתוכה הוא חי. כך, למשל, העיסוק במצוות הצדקה מתמקד ביחס שבין שני אנשים בלבד, ה"עשיר" הנותן והעני המקבל, ומדגיש את משמעות המצווה עבור אדם שגומל חסד עם זולתו (השכר שהוא מקבל, מידת החסד שהוא זוכה לפתח בקרבו, וכיוצא באלה). אין בתורה זו דיון של ממש בתפישתה הכללית והציבורית של המצווה, שמתייחסת לרווחת המגזר הסוציו-אקונומי הנמוך של החברה. והדבר ברור: תורה זו, תורה פרטית היא. אין היא מיועדת לבניין הכלל, אלא לבניין הפרט.
לעומת זאת, "תורת הגאולה" אמורה להתקין את סדרי החיים בתוך החברה הישראלית כולה. תורה זו מבקשת להתוות דרך לבניית האומה כולה, ובמשמעות זו נתפסות מצוותיה. כאן תקבלנה המצוות גוון לאומי-כללי, ובהקשר שלנו: הן תעסוקנה גם בארגונה של החברה ובעיצובה מהבחינה החברתית והכלכלית. וגם הדברים הללו ידועים ומוכרים.
הבעיה העיקרית היא, שעל אף מפורסמותם של הדברים (הנובעים בעיקר מתוך תורתו של הראי"ה קוק זצ"ל), קיימת בנו נטייה להתעלם מהשינוי התפיסתי שהם דורשים מאתנו בכל הקשור לראיית ההלכה ולמשמעותה. נדגיש: אין הכוונה כאן לשינוי ההלכה ול"עדכונה" (יוזמות שעולות מדי פעם בהקשרים שונים, וגם בהקשר של דיוננו, מתוך ההבנה השגויה המוסברת להלן), אלא לשינוי תפיסתנו והבנתנו את עקרונות ההלכה הקיימים. שגיאה זו מתעצמת כאשר אנו מבקשים למצוא פתרונות הלכתיים בתוך עולם ההלכה ה"גלותי" לבעיות שמתעוררות במציאות החיים ה"גאולית".
ההוויה המדינית-חברתית-כלכלית שבה מצויה המדינה כיום היא פרי תהליך מורכב ומסובך שהתרחש במשך למעלה מיובל שנותיה. בשנים אלה חלו תמורות רבות עוצמה ובעלות משמעות לעיצובה של החברה ולהגדרת סדרי החיים הכלכליים והחברתיים של אוכלוסייתה. מבלי להיכנס לניתוח ארוך ומעמיק של כל אותם שינויים, התוצאה שניצבת בפנינו כיום היא קשה: חברה בעלת בעיות חברתיות וכלכליות קשות ביותר, ודומה כי הן הולכות ומחמירות. השאיפה למצוא מוצא לבעיות אלו – ימיה כימי שנותיה של המדינה. לאחרונה נענו לה גם אנשים מקרב הציבור הדתי-לאומי. עיקר החיפוש הוא אחר פתרון פלא מיידי: כיצד ניתן "לצאת מן הבוץ"? בעיניים דתיות השאלה היא – כפי שהצגנו אותה לעיל – איזוהי הדרך שמציעה ההלכה לפתרון הבעיות החברתיות והכלכליות שנקלענו אליהן?
ניסיונות רבים נעשים כדי למצוא את הפתרון המיוחל בשדה ההלכה. לא אחת נראה שהרצון להסתמך על דבר ההלכה בסוגיות קשות ובוערות אלה נובע מתוך ייאוש מכל אפשרות אחרת. מכאן, נסיוננו לתור אחר גורם שיהווה עבורנו סמכות גבוהה יותר של צדק, מוסר ואמת. אכן, כאן עלינו לעצור לרגע ולשאול את השאלה הבאה: האמנם ניתן למצוא בעולם ההלכה פתרונות לבעיות העכשוויות שלנו? האם באמת קיימת בהלכה התייחסות רלוונטית למצוקות הנוכחיות? וביתר חריפות: האמנם נוכל למצוא בתורה ובמצוותיה מענה לבעיות ולקשיים שאנו יצרנו בעצמנו?!
תקופתנו מכונה בפי הראי"ה קוק זצ"ל כ"תקופת המעבר". אכן, הרב התכוון למשמעות אחרת מזו שאנו דנים בה כעת; אך נראה שגם לגבי הסוגיות דנן הדברים מדויקים ביותר. מציאות החיים שלנו, המציאות הגאולית, השתנתה לבלי הכר מהמציאות הגלותית. החיים הלאומיים בתוך מדינה ריבונית ועצמאית, בעלת מאפיינים חברתיים וכלכליים ייחודיים, דרשו מאתנו לפתח ראייה רחבה יותר של כל המישורים הפרטיים. עלינו לעסוק בהרכבתה של חברה שלמה, בעיצוב דרכה ובהסדרת חייה. גם ההווי החברתי והכלכלי שעוּצב במדינה מחייב אותנו להסתגל לבחינה כללית יותר של הבעיות ולמתן פתרונות ברמה לאומית. אכן, שינוי זה התרחש בהשקפת העולם ה"חול"ית" שלנו בלבד; דומה שבתחום ה"קודש", בראייה ההלכתית שלנו, נשארנו עדיין בתוך תפיסת העולם הפרטית של הגלות.
כפי שהזכרנו לעיל, עולם ההלכה מותאם לשתי מציאויות נבדלות של האומה: הגלות והגאולה. לפיכך הגיוני היה שאת כיווני המחשבה ואת תפיסת העולם ההלכתית של התורה בהדרכת חייה החברתיים והכלכליים של האומה נבקש לחפש דווקא בתחום "תורת הגאולה" הכללית. חיפוש זה דורש מאתנו, קודם לכל, להגדיר את השקפת התורה ביחס לאופן הבנייה הנכון והאמיתי של החברה עצמה. השאלה אינה "כיצד פותרת התורה את הבעיות שהתעוררו כתוצאה מהמבנה הנוכחי של החברה שלנו", אלא "מהו המבנה הנכון של החברה, כפי שרואה התורה לנכון, שבעקבותיו (כך אנו מאמינים) בעיות אלו לא תתעוררנה כלל". משום מה, עד כה לא נערך לימוד מעמיק בדבר אופייה הרצוי של החברה בעיני התורה, מבנֶהָ ואופי מוסדותיה החברתיים והכלכליים.
תפיסת העולם החברתית והכלכלית של המדינה כיום לא עוּצבה על פי ההלכה. תפיסות עולם שונות, בעיקר מערביות, הן שעיצבו את החברה הישראלית, והן שיצרו את המצוקות הקשות שאליהן נקלענו. והנה, אנו מבקשים מהתורה שתפתור לנו את בעיותינו, בלי שנבקש לשנות את תפיסת העולם היסודית שממנה נבעו בעיות אלה. כביכול, מבקשים אנו ממי המעיין שיטהרו אותנו, תוך התעלמות מן השרץ שאנו ממשיכים בה בעת לאחוז בידינו...
תפיסתנו את התורה כמין "problem-solver", פותר בעיות אוטומטי, שתפקידו להציע פתרונות לפי דרישה, מקטין ביותר את ערכה ומוזיל את תכניה. אכן, אנו מבקשים את התורה לסייע לנו בפתרון מצבים בעייתיים שנוצרו כתוצאה מעיצוב החברה לפי השקפת עולם זרה; אך האמנם לתורה אין השקפת עולם חברתית-כלכלית משל עצמה?!
ב
נדגים את כוונתנו באמצעות דוגמה אחת לראייה לא נכונה שלנו את מהות ההלכה בהקשרה של מצוה אחת, ולאור הדברים האמורים לעיל.
הרבה מצוות נתפשות כיום בעיני אדם שומר תורה ומצוות כמצוות לא פשוטות, ואולי אפילו "בעייתיות". יש במצוות סוג מסוים של התערבות אלוקית כפויה בחיי המעשה. גם אם מגמותיה חיוביות - לקדש את האדם ולרוממו - הרי שבפועל מהוות הן מחסום ומכשול בחיים המעשיים.
כך, למשל, יוצרות הלכות ריבית בעיה חמורה ביותר מבחינה מעשית. ניהול חיי כלכלה של מדינה – ובתוכם ניהול חיי כלכלה של כל פרט ופרט – נעשים על פי תפיסות עולם מודרניות מתקדמות, שיצירתן, הורתן ולידתן, התפתחותן ויישׂומן במדינה שאינה חיה על פי התורה. התפיסה הכלכלית שעומדת כיום בבסיסו של העולם העסקי מושתתת על עקרונות שקיים בהם מרכיב משמעותי של ריבית. הדבר נכון ביחס לחברות כלכליות גדולות, ואף ביחס לכל אדם פרטי שהוא בעל חשבון בנק. משום כך אנו נתקלים על כל צעד ושעל בחיי הכלכלה בבעיות הלכתיות של ריבית. אפילו פעולות פשוטות ושכיחות בחשבון הבנק מעוררות שאלה הלכתית כבדה. כך, למשל, תוכניות חסכון, וכך ביחס ל"אוברדרפט"-משיכת יתר). במילים אחרות: הלכות ריבית מהוות בעיה לאדם המודרני, שמעוניין להשתלב בחיי הכלכלה של המדינה.
אמנם, לכל בעיה (כמעט) ניתן למצוא פתרון. גם לבעיית הריבית נמצא פתרון הלכתי מקובל, "היתר עסקה". היתר זה מאפשר לכל שומר תורה ומצוות ליטול חלק בעולם העסקי ב"ראש נקי" ובשקט נפשי. שטר "היתר עסקה" מצוי כיום ברוב סניפי הבנקים, ובעיני האדם הדתי הוא הסיר את המכשול שכביכול הציבה בפניו ההלכה, ואפשר לו להיות חופשי ולנהוג ככל העולה על רוחו.
אמנם, כל המצוי מעט בהלכות ריבית יודע שפתרון "היתר העסקה" הנו מוגבל ומצומצם ביותר, ואין הוא מקיף את כל תחומי הכלכלה. מרבית ה"בעיות" ההלכתיות, הקשורות להלכות ריבית, עדיין עומדות על תלן, על אף שרוב הציבור הדתי איננו מודע כלל אליהן. גם לגבי התחומים שבהם היתר העסקה מהווה פתרון, אין הדברים פשוטים כלל וכלל בעיני ההלכה. פוסקים רבים מפקפקים בכלל ביעילותו של היתר זה, ופוסקים אחרים אף מתנים תנאים רבים – שרובם אינם ידועים בציבור – כתנאי מקדמי לתחולתו.
אכן, מעבר לבעיות ההלכתיות, אנו מבקשים לראות כאן סממן של בעיה בתפיסה הכללית של עולם המצוות. עבור הציבור, חיי הכלכלה של המדינה – שהן חלק מהמישור הכללי של קיום האומה – נתקלים על כל צעד ושעל בבעיות הלכתיות שצומחות מתוך עולם הפרט. התורה אוסרת על שני אנשים – ראובן המלווה ושמעון הלווה – לנהל עסק ביניהם בדרך שיש בה מרכיב של ריבית, אך לצערנו, מצב זה שכיח ביותר בעולם הכלכלה שלנו. משום כך, הגישה המקובלת היא שיש "לפתור" קשיים הלכתיים אלה כדי לאפשר למדינה להמשיך ולהתנהל על מי מנוחות, ללא "הצקותיה" של ההלכה.
תפיסה זו הופכת להיות כמעט פרדוקסאלית ומגוחכת. קרוב לוודאי שאדם דתי בעל חזון, שיישאל מהי שאיפתו מחיי הכלכלה הלאומיים שלנו, יענה: "הלוואי שכל הבנקים יפעלו על פי היתר עסקה וייושמו כל הפתרונות ההלכתיים שמונעים בעיות של ריבית". בסגנון מליצי יותר הוא יאמר: "הלוואי שבראש כל טופס בנקאי יתנוסס המשפט: 'על פי היתר עסקה' " (ואכן, יש פוסקים שמחייבים לרשום משפט זה על כל טופס בנקאי, והמחאות בכלל זה). במילים אחרות: "הלוואי שהמדינה תצליח סוף סוף להיפטר מן המטרד הזה ששמו הלכות ריבית"...
אכן, תפיסת עולם כללית יותר של המצוה מציגה את הלכות ריבית באור שונה לחלוטין. לפי התפיסה הכללית, אין לראות את הלכות ריבית כשייכות למסגרת הפרטית, שבין שני אנשים, אלא יש בהן מודל ודגם לבניית חברה שלימה, על פי תפיסה כלכלית שונה בתכלית. הלכות ריבית אינן בעיות שיש לפותרן כדי לאפשר כלכלה תקינה, אלא הן בונות מערכת של כללים והנחיות לאופן הנכון שבו יש לבנות את חיי הכלכלה של המדינה. הלכות ריבית אינן "מתלבשות" על תפיסה כלכלית (חילונית) קיימת, אלא הן בונות תפיסה כלכלית אלטרנטיבית מן היסוד.
כאמור לעיל, הלכות ריבית אינן נתפשות באופן זה, ונושא הריבית אינו מוצג כתפיסה כלכלית חדשה. ושמא הסיבה לכך היא שעד כה השתייכו הלכות אלו לתפיסה הפרטית של קיום המצוות, ודנו בהן רק במישור היחסים הכלכליים שבין שני פרטים. כעת, משיצאנו מתוך עולם הפרט של "תורת הגלות", ואנו מבקשים להתעלות אל עולמן הכללי של המצוות, כהדרכתה של "תורת הגאולה", שומה עלינו לשוב ולבחון את הדברים בראייה מחודשת. עלינו ללמוד את הלכות ריבית באופן שונה לגמרי, כך שנוכל למצות מתוכן ובהן את אופן התבוננותה של התורה על חיי הכלכלה של האומה.
*
המלאכה קשה ביותר. עלינו לתרגם את הלכות ריבית שבגמרא ובפוסקים, המנוסחות בלשון פרטית למונחים כלליים. מלאכת תרגום זו אינה פשוטה כלל ועיקר. איש לא עשה אותה לפנינו. אכן, יש בה שלב חשוב והכרחי בבניית חיי הכלכלה של האומה. יש כאן קריאה גדולה לשיתוף פעולה מחשבתי-עיוני בין גדולי התורה והוגיה ובין כלכלנים ואנשי מחקר לשם לימוד מחודש של עקרונות ההלכה ותפיסת עולמה, ולחשיפת השקפתה של התורה בדבר עיצובה של מערכת כלכלית בחברה אידיאלית.
העיון המחודש בהלכות ריבית צריך להיות פתח להתבוננות חברתית-כלכלית חדשה. יש להוסיף עליה מצוות רבות שעניינן הסדרת חיי החברה, אף שקיומן במציאות הנוכחית רחוק מלהיות מימושן האידיאלי שעליו דיברה תורה. חלוקת החברה למעמדות תפקודיים של כוהנים, לוויים וישראליים פורשׂת מערך חברתי שונה בהרבה מן המקובל, והוא מיוסד על תשתית כלכלית ייחודית. בהקשר זה יש לדון מחדש ולהרחיב את תפיסתנו לגבי מצוות נוספות, כגון: כ"ד מתנות כהונה (הקשורות, כמובן, להלכות הקורבנות), דיני חרמים והקדשות, בעלות הלוויים על מגרשי הערים והערים המיוחדות להם, ועוד כהנה וכהנה. מכאן עולה הדרך למערכת המצוות של השמיטה והיובל, בראייה הכללית שלה, כבונה ומעצבת דפוס חדש וייחודי של חיי המסחר, הן מיטלטלין והן בנכסי דלא ניידי. לכל אלה ניתן להוסיף את דיני עבדים (האמנם העובדה שאין עוד בינינו "עבדים" במובן הפרימיטיבי עוקרת את משמעותן של הלכות העבדים והופכת אותן לדבר ארכאי וחסר ערך מבחינתנו? האם אין מקום לבחון מחדש את הגדרתו הכלכלית-מעמדית של ה"עבד", כפי שהוא עולה מתוך פסוקי התורה שבכתב ודיני התורה שבעל פה, ולמצוא את ההשלכות האקטואליות המתבקשות לפערים שבין המעמדות בשוק העבודה שלנו?); וכן הלאה והלאה.
כפי שאמרנו בראש הדברים, אין בידינו פתרון מיידי לבעיות השעה. המציאות האידיאלית שבה עסקנו, ולפיה החברה צריכה להתנהל על פי התורה והשקפת עולמה, רחוקה מאתנו ביותר. מבחינה הלכתית, לעת עתה נאלצים אנו להסתפק בפתרונות זמניים, שרובם ככולם לקוחים מ"תורת הגלות" הפרטית, וממילא מוּעדים מראש להצלחה חלקית בלבד במתן מענה לקשייה של החברה. אכן, דומה שעיסוק בהגדרת אותה מציאות אידיאלית, מתוך לימוד מעמיק והצבת היסודות העקרוניים של השקפת העולם התורנית על חיי החברה והכלכלה בישראל, יקרבו אותנו מבחינה רעיונית, ולו כצעד ראשון, לקראת מימושה של תפיסת עולם גבוהה ונשגבת זו בהגיע עתה וזמנה.