הלכה יומית - מסכת ברכות דף כד

1) דף כד דרך שמירת התפילין

רבי חנינא מעיד שראה את רבי תולה את תפיליו. בגמרא הקשו על מנהגו של רבי שהרי נאמר: "התולה יתלו – יתלו חייו". שני הסברים נאמרו ליישב את שיטת רבי. הראשון שהאיסור לתלות את התפילין הוא רק שתולה אותם ברצועות אך אם תולה את הקציצה מותר. והיישוב השני שרבי תלה תפיליו שהיו בשקית ואין בכך בזיון.

והכריעו הפוסקים כתירוץ האחרון בגמרא. שיש איסור בתליית התפילין, אך אין איסור בתליית שקית התפילין. וכן פסק המחבר (מ,א) שאסור לתלות את התפילין בין בבתים ובין ברצועות ומותר לתלותם בכיסם.

האחרונים הוסיפו שבזמן הנחת התפילין של ראש אוחזים הרצועה והתפילין של ראש תלויות אין זה בזיון כי זו דרך הנחתן. אולם בהורדתם, אין לאחוז הרצועה ושהתפילין תהיה תלויה שזה אסור אפילו באקראי (ערוך השולחן מ,א).

2) דף כד מקומם של הידיים בזמן התפילה

רש"י גורס בגמרא כך: שכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו. והטעם להנהגה זו של רבי היא שלא תראה פתיחת פיו. מנגד הרי"ף גרס בגמרא שאסור להניח ידו על סנטרו. וביאר ר' יונה שזו דרך גאווה וכן אסור להניח ידיו על מותניו.

המחבר פסק (צז,א) את שיטת רש"י שאם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו. והרמ"א בהגהתו פסק את שיטת הרי"ף שלא יניח ידו על סנטרו. את שיטת ר' יונה, שלא יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהרא, פסק המחבר בסימן העוסק בכיון אבריו בשעת התפילה (צה,ג).

וכתב האחרונים שגם בתפילת מיושב לא ישב בזלזול כגון שיהא מוטה לצדדים או יניח רגל על רגל. וכן הוסיפו האחרונים שהתנועות שהחזנים עושים לבסומי קולם, היכן שאי אפשר בענין אחר הדבר מותר.