דף טז תפילה במקומות גבוהים
הבריתא מתירה לאומנין להתפלל בראש הזית והתאנה ובשאר אילנות מצריכה אותם לרדת למטה. ובעל הבית בכל האילנות חייב לרדת למטה.
מהו החילוק בין זית ותאנה לשאר אילנות? רש"י אוחז בטעם שעל ענפי הזית והתאנה ניתן לעמוד בצורה יציבה ללא חשש ופחד ועל כן התפילה נאמרת בנחת ובישוב הדעת. ובעל הבית אינו רשאי להתפלל שם שכיון שאינו רגיל במקומות אלו יש בליבו קצת חשש ואין תפילתו מיושבת.
ור' יונה מבאר בשם הירושלמי. ש'טרחתן מרובה' והטעם המסתבר לדעתו בביאור הירושלמי, הוא שיש טורח גדול בזית ותאנה, היות שיש להם ענפים רבים ולכן יש ביטול מלאכה גדול לבעל הבית בעליה וירידה מהם, ולכן רשאים להתפלל שם.
מדוע הקלו בבעל הבית מלשון הבריתא עולה בבירור שבעל הבית אינו רגיל לטפס ולכן דעתו אינה מיושבת. אולם רש"י הוסיף שאינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו.
המחבר (צ,ג) פסק מדוע מותר לקרוא בראש הזית והתאנה כשיטת ר' יונה, אולם מדוע בעל הבית חייב לרדת נקט את שיטת רש"י. ושתי ההלכות עולות בקנה אחד, שיסוד ההיתר, ביטול מלאכה של בעל הבית. ולכן מי שברשות עצמו ואינו משועבד למלאכת אחרים חייב לרדת ואינו יכול להתפלל במקומות גבוהים.
דף טז למי התירו לרחוץ בזמן אבלותו
למדנו מדברי ר"ג שאבל שהוא אסטניס מותר לו לרחוץ, בזמן של אבלות דרבנן. הטעם להנהגה זו, שרחיצה באבל אינה אסורה אלא לתענוג, ואסטניס שהוא מצטער אם אינו רוחץ, לא גזרו בו חכמים.
בטעם הדבר נחלקו הראשונים, שיטת רב האי גאון שההיתר לאסטניס כיון שאם לא ירחץ יבוא לידי סכנה. אולם רב האי לא כותב מהי רמת הסכנה. הרשב"א מפרש שדבריו לא נאמרו בסכנת נפשות, אלא סכנת חולה שאין בו סכנה. כיון שאם היה מדובר בסכנת נפשות מותר לעבור גם על איסורי תורה.
אבל תוספות ורוב הראשונים חולקים וסוברים שההיתר לאיסטניס הוא אפילו כשאין בו סכנה. ורחיצה מותרת לאבל אם אינה לתענוג, אלא להסרת לכלוך מעיק. ולכן התירו תוספות ליולדת אבלה לרחוץ בתוך שבעה.
המחבר בשולחן ערוך (יו"ד שפא,ג) פסק כשיטת תוספות אולם פסק שלא כל אחד יכול לטעון שהוא אסטניס אלא רק אם מוחזק שמתנהג בנקיות.
בירושלמי מנומקת שיטת ר"ג כיון שזו אינה רחיצה לתענוג, אלא להסיר לכלוך ולא מצד היותו איסטניס וכן פסק השו"ע (או"ח תריג,א), שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. וכל מי שיש לו ליכלוך מותר לו לרחוץ. המשנ"ב כתב שנהגו שמי שאינו אסטניס ראוי להחמיר.