דף נה דברים המקצרים ימיו של אדם
רב יהודה אומר ששלושה דברים מקצרים ימיו של אדם והם: נותנים לו ספר תורה לקרוא ואינו קורא. כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות.
כתב במשנה ברורה (סימן קלט ס"ק א) שמי נקרא לעלות לתורה או להפטרה, והנוהג המקובל באותו בית כנסת שהוא הקורא לא יעלה אם לא הכין את קריאתו ואע"פ שאמרו ג' דברים מקצרים ימיו של אדם ואחד מהן מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא, כאן לא יעלה שצריך מתחלה לסדר בינו לבין עצמו. וסמכו חכמים על הכתוב (איוב כח,כז): "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה"
וכן פסק בשו"ת תורה לשמה (צה) שאם האדם יודע בעצמו שודאי יטעה, ודאי שאין עליו שום חשש ממה שנמנע לעלות דאדרבה כך היא חובתו שצריך להימנע.
הרמב"ם השמיט שלושה דינים אלו והסביר בעינים למשפט שזו דרכו של הרמב"ם שדבר שאינו טבעי וכן שכר ועונש אינו מביא בחיבור היד החזקה.
השו"ע (רא ,ג) פסק את הדין של כוס של ברכה: מי שנותנים לו לברך ואינו מברך, מקצרים ימיו.
וכתב המג"א (רא,ה) עפ"י רש"י שדווקא באורח הנמנע מלברך את בעל הבית יש הקפדה ובכוס של ברכה. וביאר המשנ"ב (רא ס"ק יד) שכוונת המג"א שבלי כוס ואם אינו אורח אין גורם קללה, אך על כל פנים אינו ראוי לדחות מצוה הבאה לידו.
ובדעת תורה (רא,ג) כתב שכיום שכל אחד מברך בפני עצמו לא שייך דין זה.
הרואה חלום ללא פשר
נאמר בגמרא שהרואה חלום ואין לו פשר, יאמר בזמן שהכהנים פורסים את ידיהם: " רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה".
בגמרא נאמר שאם עדין לא סיימו הכהנים את ברכתם, יאמר גם: "אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו שלום". כך פירשו המג"א והט"ז. אולם ערוך השולחן (קל,ב) פירש שאם לא הספיק לומר רבונו של עולם והכהנים כבר החזירו פניהם אז יאמר נוסחה מקוצרת, אדיר במרום.
אולם נוסחת הרי"ף והרא"ש היא, כאשר מחזירים הכהנים את פניהם אז יאמר: "השוכן בגבורה שים שלום עלינו". ולפי נוסחה זו אנו נוהגים שאחר שמחזירים את פניהם אומרים אדיר במרום.