דף נג - כח לברך האם צריך למקומו.
במשנה נחלקו בית שמאי ובית הלל, האם מי שאכל ושכח ולא בירך, צריך לחזור למקומו ולברך, וזו סברת בית שמאי. ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר.
בגמרא מוסכם שאם במזיד לא בירך צריך לחזור למקומו וכן מובא סיפור על תלמיד אחד שחזר ומצא ארנק ובו זהב.
בעל הלכות גדולות (סימן א) פוסק מכוח המעשה של רבה בר בר חנה, שמי שחוזר למקומו לברך, תבוא עליו ברכה משום שהלכה כבית שמאי. הרא"ש (פ"ח סימן ה) הסביר שפסיקת הלכה כבית שמאי אינה בסתירה למה שנאמר שבכל הפרק הלכה כבית הלל, כיון שגם בית הלל מודים שטוב לעשות כבית שמאי, אלא שלא הטריחוהו לכך ודווקא בברכת המזון, יש לחזור, אבל בשבעת המינים אין טעונים ברכה לאחריהם במקומם, אלא יברך במקום שנזכר. אולם הרמב"ם בהלכות ברכות (ד,א) פסק כבית הלל.
להלכה פסק השו"ע (קפד,א) שאם יצא ממקומו ולא בירך, אם היה במזיד, יחזור למקומו ויברך; ואם בירך במקום שנזכר, יצא. ואם היה בשוגג, להרמב"ם יברך במקום שנזכר, ולדעת הרא"ש יחזור למקומו ויברך.
והוסיף הרמ"א שמזיד יצא זה רק לדעת הרמב"ם אולם לפי דרכו של הרא"ש שגם בשוגג צריך לחזור למקומו במזיד לא יצא.
וכתב המשנה ברורה (קפד ס"קא) שמפינה לפינה, אפילו הבית גדול אינו נחשב שינוי מקום, ומותר לברך בפינה הנגדית למקום שאכל שם, אפילו כשאין רואה את מקומו הראשון. ולמעשה כתב המשנ"ב (קפד ס"ק ה) שהאחרונים פסקו כרמב"ם שגם אם עקר ממקומו במזיד, יצא בדיעבד. ובשוגג פסק המשנ"ב (קפד ס"ק ז) שלכתחילה יחזור כבית שמאי ובשעת הדחק יכול לברך היכן שנזכר.
הטור פסק את שיטת ר' פרץ שאם יש לו עוד פת יאכל במקום השני ויברך בתנאי שעדין אינו רעב מאכילה ראשונה. וכתב המשנ"ב (קפד, ס"ק ח) שתקנה זו מועילה אף למי שבזיד לא בירך במקומו.
שכח לברך עד מתי יכול לברך
מי ששכח לברך עד מתי רשאי לברך? המשנה קובעת גדר עד שיתעכל המזון שבמעיו. מהו גדר זה? בגמרא מובא ששיטת ר' יוחנן שכל זמן שאינו רעב רשאי לברך, ואילו בשם ריש לקיש נאמרו שני גדרים, האחד, כל זמן שיצמא מחמת אכילתו. והשני הילוך ארבע מילים, שהוא שבעים ושתיים דקות. הגמרא מחלקת שאכילה מרובה זהו שיעור ארבעה מילים ואכילה מועטת שיעורה שיצמא מחמת האכילה. כך פירש רש"י ואילו תוספות מפרשים להיפך שכל זמן שיצמא הוא השיעור לאכילה מרובה.
הרי"ף פוסק את שיטת ר' יוחנן שהגדר שכל זמן שאינו רעב. ור' יונה מחדש שמזמן שמתחיל להיות רעב, אינו מברך.
השו"ע (קפד,ה) פסק כר' יוחנן עפ"י דרכו של ר' יונה. לכן למעשה, מי אכל לחם ששבע ממנו יברך ברכה אחרונה עד שבעים ושתיים דקות (ערוך השולחן קפד, ז-ח). בדיעבד, אף אם עברו שבעים ושתיים דקות, יכול לברך כל עוד אינו רעב מחמת אותה אכילה. ואם ספק לו אם הוא רעב או לא, יכול לברך ברכת המזון מספק בתנאי שאכל פת בשיעור שביעה