דף מ – דברים הנחשבים הסח הדעת בברכה
נחלקו האמוראים מה נחשב כהפסק לעניין ברכה. שיטת רב ששיחה לצורך הברכה נחשבת רק כדבר ישיר כמו טול את הפרוסה. ור' יוחנן מרחיב גדר זה של צורך ברכה גם לעניין שהפרוסה של הברכה תהיה נאכלת בטעם. ולכן גם בקשת מלח או תבלין, להטעים את פרוסת הברכה אינה נחשבת הפסקה. ואילו שיטת רב ששת שגם צורך הסעודה, אינו נחשב הפסק לעניין ברכה ולכן אם נתן הוראה להכין את האוכל לבהמותיו אינו נחשב להפסק כיון שאסור לאכול לפני שיתן מאכל לבהמתו.
הרמב"ם בהלכות ברכות (א,ח) פסק כרב ששת שאם הפסיק בדברים שהן מעניין הדברים שמברכים עליו אינו צריך לברך פעם שנייה, ולכן אם אמר תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו, אינו צריך לברך שנית, וכן כל כיוצא בזה.
וכן פסק בשולחן ערוך (קסז,ו) שכל שהפסיק מעניין הברכה אינו נחשב הפסק.
והעיר המשנה ברורה (קסז, ס"ק לה) שמותר לדבר רק אחר שיבלע קצת מהפרוסה כיון שעפ"י פסק השו"ע (רי) בטעימה לבד אין צריך ברכה א"כ עיקר הברכה היא על הבליעה, אמנם אין חיוב שיאכל דווקא שיעור כזית קודם שידבר, אלא אפילו אם אכל פחות מכזית, אחר הברכה נחשב אכילה לעניין זה שמותר לדבר. ולכתחילה טוב שיאכל מתחלה שיעור כזית ורק אחר כך ידבר.
וכן הוסיף (שם , ס"ק לז) שאפילו דיבר להביא הכלים שהן לצורך הסעודה לא הוי הפסק.
דף מ – מה חייבים להזכיר בברכה
רב סובר שכל ברכה ששכח להזכיר את השם אינה ברכה. ולעומתו ר' יוחנן סובר שאם שכח להזכיר מלכות אינה ברכה.
אביי הכריע כרב שכל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה. וכן תוספות פסקו בשם יש מפרשים כדעה זו.
הרא"ש פסק שהלכה כרבי יוחנן שצריך להזכיר שם ומלכות כיון שהלכה כר' יוחנן כאשר חולק עם רב. ובדרך זו הלך ר"י והוסיף שאם לא אמר תיבת העולם צריך לחזור כיון שמלך ללא עולם אינה מלכות.
להלכה השו"ע (ריד) פסק כתוספות. והמשנ"ב בעקבות חלק מהאחרונים סובר שאם אמר המלך בה"א הידיעה מסתבר שאינו חוזר כיון שיש לכך משמעות.
אמנם לעניין ברכה לבטלה, יש הבדל, שאם אמר מלכות ללא שם, אינו עובר על 'לא תשא'. אך הזכרת שם ללא מלכות עובר משום 'לא תשא'.