דף לא - מצב הרוח הראוי לתפילה
המשנה מלמדת אותנו שיש להתפלל מתוך כובד ראש. מנגד ישנן שתי ברייתות, האחת מלמדת שמתפללים מתוך הלכה פסוקה. והשניה שאין מתפללים לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה.
נחלקו המפרשים מה היחס בין הברייתא למשנה. ר' יונה מביא גרסא בה נאמר בסוף הבריתא "אלא מתוך הלכה" ועפ"י גרסה זו, אין מחלוקת בין המשנה לברייתא. ורב שימי בר אשי, גם סבר שצריך להתפלל מתוך כובד ראש, אך הקפיד להתפלל מתוך דבר הלכה. ור' יונה דוחה גרסה זו ולדעתו ישנה מחלוקת בין המשנה לברייתא והגרסה בברייתא היא כמו שמובא בגמרתנו, "אלא מתוך שמחה של מצווה". היינו למשנה יש להתפלל מתוך כובד ראש ואילו לברייתא יש להתפלל מתוך שמחה של מצווה.
הב"ח יישב שהמשנה דיברה על אנשי מעלה ומצווה מהמובחר להתפלל מתוך כובד ראש, וכיון שאין כל אדם יכול להיזהר בזה לכן אמרו שיתפלל מתוך שמחה של מצווה.
להלכה השו"ע (צג,ב-ג) פסק שאין מחלוקת בין המשנה לברייתא ולכן הדרך הראויה להכין עצמו לתפילה שיעמוד באימה והכנעה. ומתוך שמחה שהיא פסוקים של תורה העוסקים בתנחומים כגון אשרי שלפני מנחה, או מתוך הלכה פסוקה שגם היא שמחה.
וכתב המגן אברהם (צג, ס"ק ג) שאם עסק בפלפול והתחילו הציבור להתפלל, יתפלל עימהם שלא יפסיד תפילה בציבור. ובפרט כיום שאין מכוונים כל כך.
דף לא - התחשבות החזן בטורח ציבור
ר' יהודה מלמדנו, שר' עקיבא היה מקצר ועולה, כשהתפלל עם הציבור. וביאר ר' יונה לא שהיה מקצר מנוסח התפילה, אלא שלא היה מאריך בתחנונים שהיה אומר ולא היה מאריך כל כך באמירת המלים מפני טורח הציבור.
הרמב"ם בהלכות תפילה (ו,ב) כתב המתפלל עם הציבור לא יאריך בתפילתו. ולא הזכיר שליח ציבור. ונראה שכוונתו ליחיד שאין עשרה בלעדיו והציבור ממתינים לו.
להלכה פסק השו"ע (נג,יא) ששליח ציבור אין לו להאריך בתפילה שמתפלל בקול מפני טורח הציבור. וכתבו האחרונים שאם הרב לא סיים תפילתו והציבור ממתינים לו מותר לו לרמוז לחזן שיתחיל את חזרת הש"ץ. ויש שהתירו לו ללכת שלוש צעדים לאחור ואחר כך לחזור למקום ולהשלים את תפילתו. וכתב ערוך השולחן (קכד,ח) שמי שמאריך בתפילתו יצווה שלא יחכו בשבילו. וכן פסק (קב,יג) שהרב שסיים התפלה והש"ץ ממתין עליו כנהוג, מותר לו לפסוע אף שיש מי שמתפלל אחוריו משום טורח הציבור.
והרמ"א (קכד,ג) פסק שאם יש יחידים בקהל שמאריכים בתפלתן אין לשליח ציבור להמתין עליהם אפילו היו חשובי הקהל.