ההבדל בין הושטה לזריקה
לדעת חכמים המושיט והזורק מחנות, שהיא רשות היחיד, לרשות הרבים, דרך סטיו שהוא כרמלית, חייב ולדעת בו עזאי, פטור במכניס ומוציא כיון שלדעתו מהלך כעומד ולכן יש הנחה ברשות שאינה של תורה ואילו זורק חייב.
לכאורה על פי דעת חכמים אין הבדל בין מושיט לזורק, אולם מעיון ברמב"ם בהלכות שבת (יג,טז) לענין זורק שכתב: "הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע אע"פ שעבר החפץ באויר רה"ר פטור, והוא שיעבור למעלה משלשה טפחים אבל אם עבר בפחות משלשה סמוך לארץ ונח על גבי משהו אע"פ שנעקר או נתגלגל ויצא החפץ לרה"י האחרת הרי הוא כמי שנשאר עומד ברה"ר ולפיכך חייב".
ואילו לענין מושיט כתב (יג,יח): "המושיט מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע חייב, ואפילו הושיט למעלה מאויר רשות הרבים, שכן היתה עבודת הלוים במשכן מושיטין את הקרשים מעגלה לעגלה ורה"ר בין שתי העגלות וכל עגלה ועגלה רה"י היא"
למעשה כתב ערוך השולחן (שמו,ג) שיש שתי חומרות במושיט. האחת שחייב מרה"י לרה"י דרך רה"ר כשהן בדיוטא אחת. והחומרה השניה שאפילו למעלה מעשרה חייב מה שאין כן בזורק. שהרי משא בני קהת היה בהושטה מעל עשרה טפחים.
מהי רשות הרבים
בגמרא נאמר שיש ארבע רשויות לשבת. והגדרת רשות הרבים היא: איזהו רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשים. נחלקו הפוסקים מהם תנאי הסף להגדרת רשות הרבים, האם זו רק צורת הרשות או שמא כולל גם תנאי נוסף הנובע משמה של הרשות שיהיו בפועל רבים הולכים שם. או בלשון הגמרא האם יש ללמוד מדגלי המדבר שרק מקום שיש בו את מספר האנשים של דגלי המדבר, היינו שישים ריבוא נחשב רשות הרבים.
המאירי מביא גרסא אין רשות הרבים בבבל. ומטעם שאין בה רוחב שש עשרה אמה או שכלה מעלות ומורדות ואינה דומה לדגלי המדבר.
תנאי נוסף שצריך הוא שהדרך תהיה מפולשת משער לשער.
בשו"ע (שמה,ז) הביא בסתם את הדעה שאין צורך בשישים ריבוא כדי שיחשב רשות הרבים ודעה שניה כיש אומרים שרק אם עוברים בכל יום שישים ריבוא נחשב רה"ר.
למעשה בתורה שלמה (כרך טו עמוד קעג) הביא כשלושים ראשונים וגאונים, הסוברים שצריך שישים ריבוא כדי שיחשב רשות הרבים.
לכן למעשה כיום הנוהג לפסוק שאין לנו רשות הרבים אולם ירא שמים מחמיר לעצמו.