במשנה נאמר שזמן קריאת שמע הוא בזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. בגמרא מבארים שזהו זמן צאת הכוכבים. למעשה נהגו בקהילות ישראל לקרוא ק"ש מוקדם יותר יחד עם תפילת ערבית. נחלקו הראשונים כיצד ליישב את מנהג העם, ביחס לדין המשנה. שיטת רש"י שיוצאים ידי חובה בקריאת שמע שעל המטה. וביאר הרשב"א שיוצאים בקריאת פרשה אחת בלבד, כיון שהחיוב מהתורה הוא רק על פרשה ראשונה. תלמידי ר' יונה כתבו שבקריאת שמע שבבית הכנסת יתכוון שיעמוד בתפילה מתוך דברי תורה ושיגיע לביתו אחר צאת הכוכבים יקרא ק"ש קודם שיאכל. מנגד התוספות סוברים שאין הלכה כמשנתנו אלא כשיטות המקדימות את זמן ערבית לפני צאת הכוכבים.
המחבר (רלה,א) פסק עפ"י ר' יונה שזמן קריאת שמע הוא מצאת הכוכבים. ואם הציבור מקדימים מבעוד יום יקרא עמהם ושיגיע זמן הקריאה יקרא בביתו, והוא מעיקר הדין ואינו חומרא. למעשה ציין המשנ"ב שהיום רוב העולם נוהגים להתפלל אחר צאת הכוכבים. ובמעשה רב לגר"א כתב שאם אין לו עשרה בזמן ק"ש, מוטב להתפלל ביחיד.
כיום בזמן שעון הקיץ רבים מתפללים בערב שבת לפני צאת הכוכבים וראוי שהנוהגים כן, יתנו אל ליבם לקרוא ק"ש בביתם אחר צאת הכוכבים ולפני סעודת שבת.