מכל המצוות שנתברכו בהן נשים חביבה היא מצוות הטבילה לטהרה. בכל הדורות , גם בגלויות אירופה הקרה והמושלגת, מסרו נשים את נפשן על מצווה זו. היו מסכנות את בריאותן וטובלות במי נהר קרים, או מטריחות את עצמן למרחקים. בכל הגלויות השתדלו יהודים להתיישב ליד נהרות, כדי שמצוות הטבילה תהיה זמינה , הן לגברים והן לנשים. טבילת נשים, בהקפדה על דיני חציצה, היא זכות לנו, שכך אנו משמרות את דיני הטבילה שתהיה נהוגה, בעזרת ה', כשבית המקדש יבנה ויכונן.
מאז קום מדינת ישראל לקחו על עצמן המועצות הדתיות והרשויות השונות לדאוג לכך שתהיה מקווה כשרה בכל קהילה בארץ, ובערים גדולות מספר גדול של מקוואות, כדי שגם בשבתות וחגים, כשאי אפשר לנסוע, תוכל אישה לטבול בעתה ובזמנה ולא לדחות טבילה.
עריכת סיור ובדיקה של מקוואות היא יוזמה ברוכה של אתר "כיפה". צבור גדול של נשים בארץ מקפיד על הטבילה, גם אם הן לא מקפידות על מצוות אחרות. לכן , כפל –כפליים חיוני שהמקווה יראה טוב, יצטיין בניקיון, והבלניות תארנה פנים.
לצערנו, עם הידרדרות שרותי הדת במדינתנו , נפגעו גם המקוואות. כבר בשנה שעברה נסגרו מקוואות, ובלניות לא קבלו משכורות במשך תקופה ארוכה. מהכרות קרובה של הנושא בירושלים, ידוע לי שבלניות שוב הגיעו לפת-לחם . לא משלמים להן משכורות כבר כמה חודשים, למרות שידוע שהכסף נמצא איפה שהוא בקופת עירית ירושלים. בתאריך 24.205 התקיימה הפגנה גדולה בכיכר ספרא. בכל מגזר עסקי אחר, היו מזמן מארגנים שביתה, כמו שעשו בזמנו שרותי הקבורה של המועצות הדתיות.
אך, לזכותן של הבלניות ייאמר שהן לא מוכנות לשבות. אמנם, תהיינה שכונות, חרדיות ודתיות, שבהן מחשש שנשים לא תטבולנה, מתגייסת הקהילה דרך קרנות גמ"ח שונות להמשיך את פעילותו התקינה של המקווה.
לעומת זאת, במרבית השכונות והיישובים בארץ יש צבור גדול של משפחות שאם לא תתאפשר לנשים הטבילה, הם יגידו "ניחא" וימשיכו את שגרת חיי הנישואין ללא טבילה.
מציאות זו אין הבלניות המסורות מוכנות לקחת על מצפונן, והן ממשיכות לבוא לעבודת הקודש ואף קונות מכספן חלק מהדברים הנחוצים לתחזוקת המקווה.
ידוע לי על בלניות במצוקה שקבלו היתר מרב לשלשל לכיסן הפרטי את אותו סכום של 20 ₪ שמשלמת כל אישה הבאה לטבילה, כי למה תפקיר הבלנית את ילדיה למצוקת רעב, כשהיא מעניקה שרות מעל ומעבר למצופה ממנה. גם בנושא זה נוהגות הבלניות לפנים משורת הדין – והן לא נוגעות בקופה הציבורית , קרי- באותה קופה של המועצה הדתית שמונעת מהן משכורת.
המציאות הזו מעלה תהיות כואבות. האם חזרנו לימי הגלות? האם חזרנו לעידן ה"שטייטל"? ואולי בכלל אנו דוהרים אחורנית במנהרת הזמן האפילה לימי אנטיוכוס והיוונים, אשר ניסו למנוע מנשים לטבול ומתלמידים ללמוד תורה?
או שמא, גם בנושא זה, כמו בנושא ארץ ישראל, – נייעץ לאריק שרון,ראש ממשלתנו, להיוועץ בממשל ג'ורג' בוש, ששם מסתבר, מתקיימים שרותי דת תקינים לכל דורש?
אני רואה בעיני רוחי את קבוצות הנוער המסיירות בארץ מטעם הסוכנות, בתכנית של "תגלית" ואני בושה וגם נכלמת. לאיזו "תגלית" מדהימה יגיעו צעירים אלו למשמע ולמראה הקורה אותנו ארצנו הקדושה?