זה פשוט הזוי. יושבים להם פרשנים באולפן טלביזיוני והם מוטרדים קלות, מצחם חרוש קמטי דאגה, והם נבוכים: אם נמגר את החמאס, עם מי נעשה שלום? לא מטרידים אותם יושבי הדרום המופגזים, הילדים המרטיבים בלילות מחרדה, עקורי גוש קטיף היושבים בצנורות ביוב, רועדים מקור , מפחד ומהשפלה. לא. אלה לא מדירים שינה מעיני מלהגי האולפנים הנראים על המסך. רק אותו עתיד לוטה בערפל, מסוכן, שבו לא יהיה לנו עם מי לעשות שלום. באמת בעיה....
תמונת מצב הזויה זו איננה מפליאה אותי. במשך שנים הושפעו ברוני התקשורת מאשלית השלום. הושפעו והשפיעו. הסכמי שלום ניתן לעשות מול מדינה שאיננה יושבת בשטחנו, שמעונינת לעשות שלום. מבחינה זו היה הגיוני לעשות הסכם שלום עם מצרים, רק טעות היתה להעניק להם את חצי האי סיני במתנה. השלום הזה , גם הוא אשליה. כל שנה מזהירים אותנו לבל נטייל ונדרים לשם. אנו יודעים שחוסני מובארכ מאפשר בעצימת עין את משלוחי הנשק דרך ארצו לרצועת עזה. זה שלום? ומה יקרה כשנשיא מצרים ילך לעולמו? אין לנו בטחון בהנהגה שתחליף אותו. המזרח התיכון הוא מקום לא יציב, בלשון המעטה. מי מבטיח לנו שישאר שלום מדומה כזה כשתוחלף הנהגת המדינה המצרית?
אשלית השלום היתה נוחה מאד עבור אלו מבינינו שנוח להם לטמון את הראש בחול ולהתעלם מאתגרים. הרי מעולם לא עשינו הסכם שלום עם ערביי חיפה, יפו ועכו. פשוט התיישבנו בחלקים אלו מארץ ישראל, התיישבנו, בנינו, וערביי האיזור השתלבו בינינו, פחות או יותר. כשהם מרגישים שאנו משוכנעים בצדקת דרכנו והתיישבותנו- הם יושבים בשקט. כשהם מריחים חולשה- הם תוקפים. במידה מסוימת ערביי האיזור מזכירים תמיד ילדים קטנים. כשילד מרגיש שהוריו לא בטוחים בדרכם, הוא יעשה סצינות. כשהוא מריח שהוריו נחושים, הוא נאלם דום.
הבעיה היא שמולנו אויב ולא ילד. האויב מולנו שייך לאומה לא יצרנית, לא בונה ולא חיובית. עומד מולנו עם שאין לו מעוף להתקדמות, אלא מעוף להרג. זוהי אומה שמעולם איננה רוצה בשלום, רק במלחמה. מה הם יעשו עם הסכם שלום? אין הם יודעים איך לאכול אותו.
עם מי נעשה שלום? שואלים פרשנינו על המסך, כי באמת יש להם בעיה. אין עם מי! תושבי עזה יכולים להשאר או ללכת. בתנאי שיקבלו עליהם את עולנו. כן, כמו ביפו, עכו, והגליל. גם אם אנחנו מעוט המתיישב שם, כמו בגליל.
ניתן להשיג הסדר מול ידידינו המצרים- תמורת תשלום- שיקלטו אותם.הרי יש בינינו הסכם שלום? בואו נסבסד בתור אומה את העברתם של ערביי עזה לכל מקום בו ירצו להגר.
מבחינת היחס לגבולות הארץ, אין הבדל בין עזה לתל-אביב. אולי אפילו עזה היא יותר ארץ ישראל מתל-אביב. ברגע שימוגר החמאס, ניתן לנקות ולשקם את האיזור, להתיישב שם מחדש , ולהמשיך להתנהל שם כמו בכל חלק מחלקי ארצנו. פרשני הטלביזיה יתבגרו, אט, אט, ויפנימו את האמת- אין צורך לעשות הסכמי שלום עם אף אחד. פשוט צריך להיות מודעים למהותנו, ולחיות אותה.
למענם, הייתי משאירה איזה מוסטאפה אחד בעזה, שילחצו איתו ידים, יחתמו איתו על הניירת הדרושה, ויגידו לעצמם- עשינו שלום. למענם. אולי אז, סוף סוף, יחזור השקט לשרור באזורנו. אבל בינתיים, אין לנו ברירה. וכי שלום אדבר- המה למלחמה.