מול הפולמוס הגלוי והסמוי בנושא סירוב פקודה ופינוי ישובים, יש לנשים דתיות-לאומיות מה לומר בנושא . מה יחסינו לצבא הגנה לישראל, ואיך אנחנו מתייחסות לנושא ההתיישבות בחבלי ארץ ישראל.
נשים בעם ישראל מאז ומעולם היו מחבבות את הארץ. בספרי (פנחס, פסקא קלג) "ר נתן אומר יפה כח הנשים מכח האנשים. אנשים אומרים ניתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד) ונשים אומרות תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו. נשות דור המדבר זכו ואחרי ארבעים שנה נכנסו לארץ המובטחת בעוד שהגברים מתו במדבר.
האם נשים יכולות להביע דעה משל עצמן בסוגיות הרות גורל, או שהן נזקקות רק להתייעצות עם רבנים?
זה עתה אנו נכנסים לתקופת השנה של פרשיות ש.ו.ב.ב.י.ם בה נקרא בספר שמות על תלאות בני ישראל במצרים. בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים ובזכותן הם עתידים להיגאל. מסתבר שבכל הדורות הייתה לנשים בעם ישראל עמדה משל עצמן. לא תמיד הן הלכו לפי דעת הרוב או דעת חכמי הדור. מרים הנביאה ,כילדה קטנה, התעמתה עם אביה גדול הדור בסוגיית לידת הבנים. המיילדות העבריות לא נכנעו למוסכמות השלטון וסרבו פקודה. נשות בני ישראל במדבר לא חטאו בחטא העגל ולא חטאו בחטא המרגלים.
מתברר שיש לנו זכות היסטורית כנשים להביע דעה עצמאית משלנו בסוגיות הרות גורל. איננו חייבות ליישר קו עם דעת הרוב או דעת הרבנים. עם כל הכבוד להם.
הקשר המיוחד של הנשים עם ארץ ישראל הביא אותן לסוג של עימות מול גדול הנביאים- משה רבנו, שנסתתמה ממנו הלכה ולא ידע כיצד לפסוק בעניינם. כן בנות צלפחד דוברות התערב לטובתן הקב"ה.
מכוחן של נשות המדבר אני באה להביע עמדה בסוגית השרות בצה"ל, ישיבות ההסדר מול הממשלה וסוגית פינוי ישובים, עקירתם והריסתם.
 |
|
גם אנחנו צריכות להביע עמדה (צילום: מועצת ישע)
|
האחריות של האישה כפולה ומכופלת- גם בגלל עמדתן ההיסטורית של נשים בעם ישראל, וגם מכוח אחריותן בתור נשים ואמהות- לגברים במשפחה.
כל מי שהופך להיות שותף במנגנון של פינוי, עקירה והרס ישוב או מבנה בארץ ישראל- מסכן את עצמו, מביא עליו, חס וחלילה , דינים. עובדה זו כתובה וידועה. כשאנו באים לדבר על מוסר וחוק , עלינו להזכיר לעצמנו, קודם כל, את ריבונו של עולם שנתן לנו את הארץ לירושה- ואם אנו מפנים או מתפנים ממנה- אנו , חס וחלילה, צפויים לעונש.
מלבד אימת ריבונו של עולם שצופה ומביט איך בניו במועל יד מואסים בארץ חמדה, עלינו להיזהר מאותה קפידא של העקורים, המעונים, המפונים, אחינו .
בעצמי עברתי חוויות שונות של עקירה ופינוי. חוויתי מספר אירועים אלימים שבהם השתתפו חיילים, חיילות, שוטרים ושוטרות.
מי שלא חווה פינוי או עקירה לא יבין על מה אני מדברת.
בהרס ופינוי חוות גלעד שיזם בזמנו השר בן אליעזר מצאתי את עצמי צועקת על חיילות ושוטרות משפט שבקע ממעמקי תודעתי העלומה : אתן לא תלדנה!!!
לראות אישה צעירה בישראל מגחכת מול כאבן של נשים שעוברות ייסורים בישוב הארץ מהפך עליך את קרביך - אין לך אז שליטה על מה שאת חושבת או אומרת. הכאב הוא גדול לאין שעור. יש חוט סמוי ששוזר בין ארץ ישראל ולידה. אם את קורעת אותנו מאמא מולדת- לא תהיי לאם.
אני פוחדת מהקללות האלה, אני יודעת שקשה להתגבר ולא לומר אותן, או לחשוב אותן- זה לא בא ממקום של שכל אלא ממקום של בטן- זה לא נשלט.
איזו אמא אחראית תחשוף את הילדיםילדותחייליםחילות שלה לכזו מציאות מסוכנת? גם שוטרים ושוטרות נמצאים באותה עמדה. לעניות דעתי.
מול הדעות הקוראות לא לערב את חיילי צה"ל במשימות פוליטיות, דעתי היא שגם שוטרים ושוטרות מסתכנים באותה משימה.
אמא ואישה אחראית אמורה להזהיר את ילדיה לבל ישתתפו באירוע שכזה שיעורר עליהם את חמת זעמם של הקב"ה או המפונים והעקורים.
לא מדובר פה בעניין פרטי של בן אדם שהשתלט על מבנה לא חוקי בתל-אביב, אלא על מאורע מהותי של קריעת אנשים מארץ ישראל- והפיכת המקום המרוקן מיהודים למקום שעלול ליפול לידי אויבינו- חטא כפול ומכופל, חרפה ובושה לכבוד עם ישראל ולכבוד ה!
וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. (יחזקאל ל"ו, כ)
בתור נשים דתיות לאומיות עלינו להביע עמדה ולקחת אחריות- לא ניתן לגברים שלנו להיות חוטאים בחטא המרגלים. עלינו להטיל וטו. לא לפינוי ישובים ומסירת צווי הקפאה שלחנו גברים לצבא, עלינו להכריז זאת בקול ברור. בכך אנו מזדהות היסטורית עם נשים בעם ישראל מאז ומעולם.
מול חיצי הסאטירה על מתנחלים וחיילים של ליצני הדור בתקשורת, קולנו אמור להיות צלול וברור: ידינו ויד הגברים שלנו- לא תהיה במעל, עם כל אהבתנו למדינה, לצה"ל, לעם ישראל וממשלת ישראל.