לכאורה אפיפיור זקן נפטר ויבוא חדש תחתיו. אבל מותו של הנוכחי מסמל סיום של תקופה.
העם היהודי למוד הסבל אוהב להפגין פתיחות ונאורות וסובלנות כלפי דתות אחרות. האמת היא שזה מתאים לאופי הבסיסי שלנו בתור עם. ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים.
אבל, בואו לא ניסחף.
הנצרות כדת החליפה לעמי המערב את האמונה באלילים היווניים. במקום להאמין באין ספור אלילים, שביניהם הרקולס בנו של זאוס מבת תמותה, הם מאמינים רק בשילוש הקדוש, שכביכול נולד אותו האיש מבת תמותה ורוח הקודש. הפצת האמונה הזו התאפשרה, לדאבוננו, בנקודת זמן, צומת היסטורית, בה שלטו הרומאים בארץ, הגלו אותנו מארצנו והחריבו את בית המקדש. כך הגיעו השליחים לאיטליה, והתחילו לדבר על אמונה באל אחד, כשהם קוראים לעצמם "הברית החדשה". כביכול, עזב ה' את עמו ישראל, נטש אותו, הגלה אותו, פיזר אותו, דיכא אותו בין העמים, הפך אותו לשפל ונדכא ולמוד ייסורים, והם, מעין עם חדש נבחר ששולט בעולם. כך זה היה נראה על פני השטח.
בבשורה הזו השתמשה מלכות אדום השלטת באירופה לרדוף ולרצוח את העם היהודי על לא עוול בכפו. אינקוויזיציה בספרד עם גירוש ב-1942. מסעות הצלב. רדיפות, אנטישמיות, עלילות-דם, ולבסוף שואה איומה, שבמשך תקופה ארוכה העלימו ממנה עין גם האנגלים וגם האמריקאים מחוץ ליבשת.
תוך כדי התהליך הזה שנמשך אלפיים שנה התרחשו במקביל תופעות חדשות. קם הקומוניזם ומנע מהעמים ברשותו את קיום טקסי הנצרות. ההשכלה, מלחמות העולם והקדמה הביאו לכפירה בכנסיה בקרב הצעירים. גם הדת הפרוטסטנטית השלטת בארה"ב היא פחות טקסית ואלילית מהקתולית.
והנה התהפך גלגל ההיסטוריה, וקמה מדינת ישראל. אחרי אלפיים שנים, בהם נראה שאנו עם העומד בפני הכחדה, התעוררו העצמות היבשות לתחייה.
לנצרות- זו בפירוש סטירת לחי. איך הם יכולים לקרוא לעצמם מעתה "הברית החדשה"? הרי עובדה היא שזכר ה' את עמו ושיקם אותו חזרה בארצו, בהסכמת אומות העולם כולם! קשה היה להם במשך שנים להכיר במדינת ישראל. אם תצפו בחדשות הטלביזיה המשודרות באיטליה, תשימו לב שאנו נקראים בפיהם "פלשתינה" ולא מדינת ישראל. איך הם יכירו בנו עם קריית הוותיקן בתחומם?
כשאני חושבת על האפיפיור שזכה לאריכות ימים, עולה בעיני רוחי סצנה ששודרה בטלביזיה ביום השואה לא מזמן. בה נראה האפיפיור בביקורו האחרון בארץ ב"יד ושם", כשנגשה אליו אישה בהתרגשות, והזכירה לו שהיא אותה ילדה קטנה שמילט בזמן השואה, כשהיה פרח כהונה צעיר. וכל המציל נפש אחת מישראל – כאילו קיים עולם מלא. האפיפיור הישיש הכיר במדינת ישראל בסוף ימיו. הוא מסיים במותו תקופה ארוכה של תהפוכות פוליטיות. במידה מסוימת אי אפשר שלא לחוש קשר בין מותו, מנהיג לאומה הנוצרית, למות ערפאת, ותפיסתו של סדאם חוסין. גם הם שני מנהיגים של האומה הערבית.
האם ניתן את דעתנו למומנטום ההיסטורי? העמים עצמם מרגישים בחוש את עלייתנו ההולכת ובאה. הם מנסים בכול דרך אלגנטית לצמצם את כוחנו, להקטין את שטח ארצנו, לעשות אותנו קטנים וחלשים כמו שהיו רגילים לראות אותנו בעבר. כך מלכות אדום. בני ישמעאל, "ידו בכול ויד כול בו", מנסים בכול הכוח להשמידנו. ואנחנו מה? מתנהגים כצאן בלי רועה. אני חוששת ונושאת תפילה.שלא תתקיים ברכתו-נבואתו של יצחק אבינו לעשו :" ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד, והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך"{כז, מ} אם לא אנחנו שנתפוס יוזמה ונצהיר על אמיתת דרכנו, יבוא האדון ה', "והיה ה' למלך על כול הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד."