חג החרות, חג האביב מאחורינו. היונים ההומות על הגגות והטבע הפורח-צומח מתחבר לנו עם שביעי של פסח, בו קראנו כולנו את שיר האהבה בינינו לבין הקב"ה, "שיר השירים אשר לשלמה". כך סיימנו-סיכמנו את חג האהבה, הזוגיות של כנסת ישראל עם ריבונו של עולם.
זהו זמן ראוי וטוב להתחיל להרהר בקול בנושא זוגיות, ובשאלה הכי ישירה - בשביל מה מתחתנים? מה מיוחד כל כך בקשר בין האיש לאישה?
משפטן בכיר וידוע שהלך לעולמו זה מכבר, השמיע פעם את דעתו באזני שמוסד הנישואין, הקשר שנחתם בחוזה בין איש ואישה, הוא אחד הקשרים החברתיים המבוססים והמועילים ביותר. באים שני אנשים, שלכל אחד מהם דרישות ורצונות, וחוברים יחד לסדר חיים משותף, בהסכם חתום מראש. אין סידור חברתי נוח יותר מזה.
יש באמת אנשים שיאמרו, שכל מוסד הנישואין בא לעולם כדי להמשיך את קיום האנושות, כלומר, לקיים את מצוות "פרו ורבו", המצווה הראשונה בתורה שניתנה לאדם הראשון, שלא יישאר עולמנו שומם. זוג מתחתן, מביא ילדים לעולם בצורה מוגנת ומסודרת, מקים חיי משפחה, וזו כנראה מטרתו המוצהרת של הקשר בין האיש והאישה.
יהיו אנשים שיתמקדו יותר בנושא הרומנטי - המשיכה ההדדית. הרי כולנו מודעים ליצר המין, למשיכה ההדדית בין הזכר והנקבה, לקשרי הלב, לאהבה, לחיבה, לרגשי הידידות. כדי שלא יהיה העולם הפקר, מבססים את הקשר, מעגנים אותו, מקבעים אותו, וכך הרומנטיקה היא לא רק רגש ארעי פורח עם כל רוח, אלא משהו נצחי שקיים לעד.
עד לפני חמישים שנה לערך, כל הטיעונים לעיל היו מתקבלים בברכה ובניד ראש של הסכמה, אבל בימינו, כל טיעון שהעליתי- יבוטל בהינף יד.
קשר חברתי מועדף? תראו כמה מתגרשים ומסתבכים. פרו ורבו? אפשר לייצר ילדים גם במבחנה. אהבה? מה זו אהבה? רגש חולף שלא ניתן לסמוך עליו. יצר המין אמרת? סתם הורמונים שמופרשים מאיזו בלוטה במוח. כהנה וכהנה טיעונים ציניים, שכל אחד יכול לשלוף בצרורות מן המותן.
אז למה כן? למה איש ואישה? למה בכל זאת חתונה? למה, ולא רק בעם ישראל אלא בכל העולם, זוגיות אידיאלית היא בין איש לאישה?
התשובה היא פשוטה, ואני למדתי אותה ממורתי - דינה הכהן ז"ל.
החיבור בין איש לאישה הוא מהות עולמית, א-לוהית. כל העולם הוא זכר ונקבה, דוכרא ונוקבא. משפיע ומקבל שפע. זו תכונה עולמית, טבועה בבריאה כמו תכונה גנטית. הא-לוהות עצמה היא זכר ונקבה, ולכן הכרובים מזהב במקדש, על הכפורת של ארון הברית, פני תינוק- זכר ונקבה.
השמים- המשפיעים עלינו גשם - מהות זכר. הארץ - המקבלת, קולטת אליה את השפע - מהות נקבה.
אם נשים לב, נראה שגם בהתפתחות המדעית, תמיד יש את הקשר בין משפיע ומקבל. כמו תקע ושקע בחשמל. פלוס ומינוס במתמטיקה, ועוד. זה הסדר העולמי הטבעי, כך נברא העולם, כך הוא נורמאלי, כך הוא מתנהל על פי תכנון אלוקי, ושינוי של המצב הזה משבש את הקיים.
האיש והאישה, הזכר והנקבה חייבים להתאחד. היצר הוא רק טריגר שברא הבורא כדי למשוך אותם אחד אל השני, כמו מגנט. כמו חשמל. יצר, מלשון יצירה. איש לחוד ואישה לחוד- חייהם אינם חיים. זהו חוסר שלמות המביא לחוסר הרמוניה.
לכן זוגיות היא משמעותית גם אם אין לבני הזוג ילדים. מצוות פרו ורבו היא מטרה משנית לעצם החיים בזוגיות משותפת וקבועה, וכמוה כל מה שקשור לערך של הקמת מוסד חברתי משפחתי מסודר.
ואהבה מה היא? אותה רומנטיקה שכולם נושאים אליה עיניים, היא תפישת השלמות שיש לכל אחד בזוגיות. אצל כל אחד היא שונה ומוגדרת אחרת. לא נמצא אותה בסרט.
גם אם הזוגיות היא בעליות ובירידות, גם אם היא נדמית כדרך מליאת חתחתים ומכשולים - דרכו המתוכננת של הבורא היא. היא הדרך, בה אנו משיגים שלמות ושווה לנו להשקיע בה את כל מרצנו וכוחנו. דרך טבעית ופשוטה זו נדרשת ללימוד. החברה המערבית שהתרחקה מרחק רב מאמיתות בסיסיות, מוצאת לה היום דרכים ללמוד זוגיות בסדנאות, שעורים, בקבוצות וביחידים. בהיותנו מושפעים ללא הפסק ממסרים סותרים ומבלבלים, דווקא לימוד זוגיות מיישר לנו את הדרך.
בשונה מאומות העולם, אצל האדם מישראל הנישואין הם קידושין, ולא רק הסדר חברתי - משפטי. זהו נושא חשוב, שמן הראוי היה לתת לו סדר קדימויות מועדף, כי הוא בעצם התשתית של כל קיומנו.