מוזר, איך תובנות פועלות את פעולתן על המוח האנושי.
לא מזמן העברתי שיחה על הקשר בין לידה לבריאת האדם ולבריאת העולם בפני קבוצת נשים, שרובן בעלות תשובה מרקע חילוני. אחת הנשים, תומכת לידה (דולה) במקצועה, ספרה שידידה חילונית שלה אחרי לידת הילד הראשון, חזרה וקראה : למה אף אחד לא סיפר לי? למה אף אחד אף פעם לא גילה לי שהדבר הכי נהדר והכי משמעותי - זה ללדת ילד?, ובכך היא קראה תיגר על החינוך אותו קיבלה.
לפני כשנתיים הוזמנתי להרצות במדרשת רופין בפני שתי כיתות של סטודנטים במגמה לאנתרופולוגיה. רובם ככולם -חילונים. הנושאים הנידונים לא היו קשורים דוקא להלכה, אלא לבירור הקושיה: באיזו מידה נשלטת האישה על ידי החברה בכללותה. מכיוון שאנו קשורים מאד לעולם הרבני מילדות, איננו שמים לב שלעתים מתקיים בינינו קשר סימביוטי. אבל מסתבר, שבכל העולם, האישה נשלטת על ידי גופים חברתיים שונים.
החברה מטפטפת למוח הנשי מסרים סמויים וגלויים בלי סוף. החברה האנושית באשר היא קובעת לאשה מה ללבוש, מה לקרוא ואיך לנהל את סדר היום. החברה, באשר היא, מחדירה למוח הנשי המלצות על סדרי עדיפויות בחיים. אם רק ניקח את מדינת ישראל בתור דוגמא, הרי ברור שבקום המדינה החדירו למוח הנשי הישראלי את האידיאל של אשה עובדת, אשה לוחמת, אשה שתסתפק במועט, בקיצור: אשה רצויה בעיני ממשלת הפועלים והקבוצים שקמה אחרי גלות של אלפיים שנה.
אם נקח את הנושא הרפואי כמשל, באותה כתה של מדרשת רופין הציגו סרטונים וקטעים מתכניות טלביזיה, עליהם עשו הסטודנטים עבודת מחקר- מה מידת השליטה של העולם הרפואי בחיינו. אם תחשבו על כך לעומק, יסתבר לכן שאתן נשלטות יותר על ידי הרפואה מאשר על ידי הרבנים. למשל: בבואכן ללדת, ברוב בתי החולים ליולדות בארץ, אין לכן שום מילה מול הרופא. בתי החולים, בדרך כלל, קובעים לאישה, איך תלד, באיזו תרופה תשתמש, באיזה קצב תתקדם הלידה, ואם הרופא ממהר, או לא מוכן להתאמץ- אם הוא לא מספיק בקיא, הוא ימליץ על ניתוח קיסרי, במקרים כמו : מצג עכוז, הריון לאחר ניתוח קיסרי, וכיוב. לא כל כך שואלים אותך מה את רוצה, אלא קובעים לך.
ידוע שבארץ קופות החולים שולטות בחיינו, והמניע העיקרי שלהן הוא כסף. סל התרופות נקבע אי שם בהירארכיה מסוימת, במשרד הבריאות, קופות החולים וכיוב, ושם מחליטים עבור האזרח הקטן, איזה תרופות נוגדות סרטן יוזרקו לורידיהם של מטופלי יום במחלקות האונקולוגיות, וגם אם יתברר שיש תרופה מוצלחת יותר- רק בעלי אמצעים יוכלו לממן אותה, אולי, מכיסם הפרטי.
במדרשת רופין התברר לי שכולנו נשלטים, בדרך זו או אחרת, על ידי גופים ממשלתיים, וגופים עולמיים. האישה, באשר היא, היא לא הנשלטת היחידה. אלפיים שנה בגלות פעלו את פעולתן עלינו, וגם אנחנו מושפעים ממסרים אינסופיים המסתובבים בחלל העולם.
אינני באה לדון בכלל בכנס של מכון פועה. אני באה להציג פה מסר חדש: נשים, עם בפני עצמן הן. הגיע הזמן שנברר לעצמנו את מהותנו, בעצמנו. שלא יקבעו לנו. שלא יטיפו ולא יטפטפו. הגיע הזמן שנברר לעצמנו מי אנחנו באמת, נתחבר לה דרך האמת הפנימית שטמן בגופנו. הוא הבורא, הוא הקובע, הוא המחליט. בבירור הזה עלולות אנו לעבור דרך חתחתים, עם עצמנו. התרגלנו לדפוסי חשיבה מסוימים, ופתאום יהיה עלינו לעשות סוויץ.
אבל ככל שנקדים לעשות את הברור, כן ייטב לנו, ייטב לבנותינו, ייטב לעולם. עוד יתברר לעולם הנשיי סוד מהותו היולדת, החיה, הפורה ורבה, עוד יתברר לעולם הנשיי חידת היותו עולם נשיי, שלא יקבעו לו גברים, לא במימד ההלכתי ולא במימד הרפואי. אנחנו נשמע מה יש לעולם הגברי להגיד לנו- ונחליט לבד.
אני מדברת פה על עולם דתי, כמובן. אין לי ספק, שבעולם החילוני, האישה היא חפץ מחופצן הרבה יותר מאשר בעולם הדתי. מבחינה זו, עולם התורה, בדרך כלל, מגן על האישה, מגן על גופה, מגן עליה מתוך ראיה המכוונת של ה. ה שברא אותנו, ידע שהיא, האישה, לא סתם מברכת כל בוקר: שעשני כרצונו. מחוברות אנחנו לרצון הא-לוהי יותר מהגברים- ואולי כדאי היה שייטלו קודם עצה מאתנו?