כתבי טלביזיה, באופן טבעי, מחפשים דרמה. אקשן טוב שיעבור מסך . אלא שלפעמים, הם עצמם מספקים את האקשן והופכים בעל כורחם כוכבי הדרמה הטלביזיונית המשודרת. זה מה שנצפה השבוע על המסך בחדשות ערוץ 2 בכיכובם של אילן לייזרוביץ ודנה וייס.
במשך שנים "צפצפה" עלינו התקשורת. לא נתנו לנו זמן מסך, חתכו אותנו בעריכה. כתבים לא התביישו בשידור מהשטח ל"צפצף" עלינו.
השבוע אנחנו "צפצפנו" עליהם בחזרה.
אילן לייזרוביץ, שנראה אמש על סף התמוטטות, ממש רחמי נכמרו עליו, לא מצא את אותה פינה סטרילית לשידור, כדרכו בקודש. הוא עמד שם בצומת קוקה קולה, או שמא היה זה אלוף שדה, כשהוא מיוזע ונבוך.
הגב' וייס, קרירה ובלונדינית מן האולפן ניסתה בכל כוחה לחשוב במקום הנהגים בכביש. אבל היא לא הייתה שם, ואת האזניות למרואיינים שכחו לצרף לציוד הצילום. הרי ממילא , היא "מצפצפת" על מה שהם באמת חושבים. כך המרואיין שטרנברג מקרני שומרון הודיע נחרצות באזני שותפו למגזר הסרוגות, שדווקא יש גיבוי ואהדה מהשטח. "תשמעו את הנהגים איך הם מצפצפים לאות הזדהות".
שמענו וגם ראינו.
ראינו איך נציגי השלטון בארץ שמצפצף עלינו שנים, כאילו אנו אורחים בארץ הזאת, – איבדו שליטה על הכביש.
ב"ה, יש נוער שמצפצף על כולם. על תלונות ההורים והמחנכים. על עיתונאים, על שדרניות צפצפניות, על חברי הכנסת ועל ראש הממשלה. גם על אילן לייזרוביץ. הם כאילו אומרים – "לא נירא ולא נפחד, רק ממך בלבד". הם יושבים על הכביש, ושמים פס, על הלכלוך, על החצץ, על שוטרים אלימים. הם מצפצפים על המעצרים ומוכנים לסבול. והם עושים לנו את העבודה.
צפיתי בחידון התנ"ך ביום העצמאות בדירת שכני הטובים, זוג צעיר, חילוני, 'פרווה' מבחינה פוליטית. שכנתי הצעירה הייתה מלאת התפעלות משתי הצעירות שנשאו כרזות "יהודי לא מגרש יהודי" מול פניו של אריק שרון ומחיאות הכפיים של היושבים באולם.
"וואי, את יודעת איזה אומץ היא צריכה, הבחורה הזו, לקום ככה פתאום באמצע – כל הכבוד לה". כך שכנתי.
גם להתיישב באמצע הכביש צריך הרבה אומץ, לענ"ד. רק לראות אותם רצים לתוך הצומת בין הגלגלים מאיץ לי את דפיקות הלב. They have guts! ללא ספק.
בארץ צרת-גזרה כמו שלנו, שראש הממשלה עוד מתכנן לה דיאטה למימדים של 90-60-90 שיתוק צמתים ברחבי הארץ עושה את זה.
לישראלי יש זיכרון קצר, אבל בואו נודה בכך, מי שלימד אותנו את הפטנט היו בני דודנו הערבים מ"אינטיפדת אל-אקצה." שכחתם את כביש ואדי ערה?
כל אותם נהגים שנתקעו בפקקים והתעצבנו קצת, יחשבו טוב למי הם מעדיפים לצפצף. לערביי אום-אל פאחם, שמקום המדינה הפכו שני בתים עלובים לעיר משגשגת בגליל, לערביי קלקיליה, או לכמה מאות נערים בכתום, שמגנים על גבולות המולדת.
ובכלל, יש לי רעיון גאוני לממשלת הצללים של שרון. אם אתם מעוניינים לנטרל אופציה של חסימת כבישים, הרחיבו את גבולות ארצנו!
במדינה כמו ארצות הברית, למשל, זה לא יעבוד.פשוט יצפצפו על נוער חוסם כבישים. יש להם מספיק שטח לדרכים חלופיות.
בארצנו הקטנטונת – יש בקושי "חוצה ישראל".