אני בדיוק באמצע ניקיון ארון המטבח והטלפון מצלצל. סחבה ביד אחת, תרסיס ביד שנייה, (שאני אשפשף?) ומשום מה אני מחליטה לענות לטלפון. פעולה נדירה מצדי בימים כאלו....
מתקשרת אלי בחורה חמודה שנשלחה על ידי פלונית ממכרי,ולי לא נעים לומר שאני באמצע ארון המטבח. וכך תוך כדי שיחה מבזיק לי להכיר לה את פלוני אלמוני שיושב לי בראש ואולי יצא מזה שידוך?
מה היה קורה אילו? מה היה קורה לו הייתי מחליטה להתנצל בנימוס ולומר שכרגע אני בהכנות לפסח ואין לי זמן לשידוכים? או שבכלל לא הייתי מרימה את השפופרת?
אולי הייתי מפספסת את חלון ההזדמנויות...
יש לי שעורי בית.
במסגרת קורס קואוצינג לשדכניות עלי לשבת עם עצמי ולחשוב איך אני מקדמת את עצמי בענייני השידוכים. להציב לעצמי משימות . איך אני מתגברת על הקשיים שלי בהשגת המטרות ואלו תוצאות ישביעו את רצוני ויראו לי שאני בכיוון הנכון? שלא אפחד להציע גם אם אשמע - לא, ומה פתאום!. שלא אתעצל להציע גם אם הבחור קשה להשגה. שלא אפקפק בהצעה שלי, גם אם היא נשמעת הזויה לחלוטין. בקצור... רשימה שלימה של פחדים וספקות. להיות שדכנית פירושו גם לשדך, גם לשבת ליד המחשב ולבדוק- בת פלוני לפלוני... גם ללמוד קורסים וגם לעשות שעורי בית. בחזרה לכתה א.
חשבתי לעצמי על שיחות הטלפון הללו והפגישות הפתאומיות שאנו מאפשרים לתפוס עליהם סוג של טרמפ מזדמן- ומאפשרים את חלון ההזדמנות שנפתח לנו מאת ה.
בתעשיית הקולנוע אוהבים במאים להשתעשע ברעיון :מה היה קורה אילו.... מעין דלתות מסתובבות כאלו. אנשים יכולים להעביר חיים שלמים במחשבה ש- חבל שפספסתי- חבל שהחמצתי. אם הייתי קצת יותר מפנה זמן, קצת יותר מתאמץת, לא הייתי מפספסת.
פסח מתקרב ואנו מצפים לישועה . מתי יבוא המשיח?
מסופר על ר יהושע בן לוי שפגש פעם את אליהו הנביא ברחוב ושאל אותו מתי יבוא המשיח. אמר לו: לך שאל אותו בעצמך. בפגישתו עם המשיח חזר ר יהושע בן לוי על שאלתו. ענה לו המשיח: היום. הסביר את תשובתו אליהו הנביא: היום, אם בקולו תשמעו.
היום- אם בקולו תשמעו. לענ"ד נראה לי- אין כאן רק כוונה של : נו, נו, נו, אם לא תשמעו בקולי- תקבלו עונש. אלא- היום- אם נשכיל להקשיב לקולו של ה הדובר אלינו ולנצל את חלון ההזדמנות- תבוא הגאולה. זהו פיתוח מיומנות של הקשבה.
בצורה כזו, עם המטלית ביד אחת והתרסיס ביד השנייה אפשר גם למצוא שידוך , גם להיות צינור להעברת השידוך,וגם להביא את הגאולה.
רק שלא נפספס!